חנות ספרים תרומה / הרשמה france

לשמוע קול תורה – מצווה בפרשה, פרשת חקת

בס"ד

השתלת איברים

פרשתנו מפגישה אותנו עם מיתתה של מרים:

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן
וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם (במדבר כ, א).


המילה "שָׁם" מופיעה פעמיים: "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם". מה פשר הדבר?

הואיל והתורה הדגישה את מקום קבורתה של מרים ולא
רק את מקום מותה משמע שהקבר איננו רק פתרון טכני לאחסון הגופה, אלא מקום בעל
חשיבות עליונה בזכות המת הקבור בו. זהו מקומו של המת עד לתחיית המתים – ואותו
יפקדו אוהביו כדי לחלוק לו כבוד, להתחבר לנשמתו וללמוד על דרכיו. חז"ל למדו
מכאן על קדושתו של המת גם לאחר פטירתו, וקבעו כי המת אסור בהנאה.

האיסור ליהנות מן המת מובא בהלכה:

מת, בין עובד כוכבים בין ישראל, תכריכיו אסורים בהנאה (יורה דעה שמט, א).

כלומר לא רק המת עצמו אסור בהנאה אלא אף הבגד שהיה
על גופו בקבורתו.

הלכה זו מלמדת אותנו כמה ערכים חשובים:

גוף האדם אינו רק מעטפת לנשמה – יש בו קדושה גם
מצד עצמו.

יש לנהוג כבוד בנפטר.

אין לנצל מצוקה של הזולת להנאות אישיות.


בשל האיסור ליהנות מן המת יש מן הפוסקים שאסרו להשתמשבאיבריו של הנפטר להצלת חייו של אדם אחר. ואולם לא כך נפסק להלכה, משתי סיבות:

א.      כלל גדול בהלכה שפיקוח נפש דוחהאיסורים, ועל כן למען הצלת חיי אדם מותר להשתיל איבר מן הנפטר.


הרב אונטרמן הוסיף כי האיבר המושתל אינו נחשב מת –שכן הוא חי ונושם באדם אחר. זוהי מצווה עצומה וחסד גדול שגומל הנפטר עם זולתו.


אנשים רבים מחפשים דרכים שונות להנציח את יקירם שנפטרולקיים מצוות לעילוי נשמתו. אין עילוי גדול יותר ממתן חיים לחלקים מגופו – הממשיכיםלחיות בגוף אחר ומעניקים לו חיים ושמחה.

כמה גדולים הם בני עמנו המתגלים במלוא הדרם גם בתקופתמלחמה – וכשחייל נהרג מתוך הגנה על כולנו מוסיפים הוריו ותורמים את איבריו להצלתאנשים נוספים. איזו אצילות!

שאול דוד בוצ'קו






בניית אתרים | יצירת קשר