בס"ד

ענייני תפילה

בפרשיות בראשית אנו קוראים על האבות הקדושים, על מעשיהם ונסיונותיהם, ולומדים רבות מהליכותיהם ומהנהגותיהם. ללא ספק, אחד העניינים המרכזיים בחייהם של האבות הוא עמידתם לפני ה' בתפילה, ולא לחינם קבעו חז"ל (ברכות כו ע"ב, עיי"ש) כי 'תפילות - אבות תיקנום', אברהם תיקן תפילת שחרית – "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם", יצחק תיקן תפילת מנחה – "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב", ויעקב תיקן את תפילת ערבית – "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש".

אבקש לברר בזאת עניינה של הלכה אחת בהלכות תפילה, הלכה שיש בה כדי לשפוך אור על ההתייחסות הראויה מצד האדם לכל עניינה של התפילה.

אומרת הגמרא במסכת ברכות (ח ע"א): 'אמר רב חסדא: לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים בבית הכנסת ואחר כך יתפלל'.

נסתפקו המפרשים והפוסקים בביאורה של הוראה זו ובטעמה, ואף השולחן ערוך חרג ממנהגו והביא להלכה זו שלושה פירושים, וזו לשונו (אורח חיים סימן צ סעיף כ):

'יכנס שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל

1. יש מפרשים: דהיינו שמונה טפחים יכנס לפנים, שלא יישב אצל הפתח, שנראה כמשאוי ישיבת בית הכנסת. ולפי זה אם יש לו מקום מיוחד אצל הפתח אין בכך כלום (רבינו יונה).

2. ויש מפרשים שהטעם, מפני שמביט לחוץ ואינו יכול לכוין. ולפי זה אם אינו פתוח לרשות הרבים אין בכך כלום (מהר"ם מרוטנבורג).

3. ויש מפרשים: שלא ימהר להתפלל מיד כשנכנס אלא ישהה שיעור שני פתחים (הרא"ש).

ונכון לחוש לכל הפירושים'.

הואיל ופָסק השו"ע לחשוש לכל הפירושים, על כן כל אדם צריך להקפיד בכל תפילה שלא יישב סמוך לפתח (אלא אם כן זהו מקומו הקבוע ואין הפתח פתוח לרשות הרבים), וכן לא יתחיל להתפלל מייד כשנכנס לבית הכנסת אלא ישהה מעט

לענ"ד אם נתבונן בעומק הלכה זו נוכל לראות את שלושת הפירושים כשלושה מימדים המגדירים מהי תפילה אידיאלית. מימדים אלה הם: מקום, אדם וזמן.

הפירוש הראשון עוסק במקום – ישנה חשיבות רבה למקום בו עומד האדם בבית הכנסת עצמו, כי המקום הפיזי אף הוא משפיע על האדם בזמן תפילתו, ואינו דומה מי שיושב במטר הראשון של בית כנסת לבין מי שנכנס אל הקודש פנימה, כשם שאינה דומה תפילתו של כהן גדול בפתח קדש הקדשים לתפילתו במקום אחר.

הפירוש השני עוסק באדם – ישנה חשיבות רבה לכוונת האדם בתפילה, ומי שראשו עסוק במה שקורה מחוץ לבית הכנסת אינו יכול לכוון בתפילתו כראוי, ותפילה בלא כוונה כגוף ללא נשמה!

הפירוש השלישי עוסק בזמן – תפילה אורכת זמן, כמובן, אך הזמן המוקדש לתפילה צריך שיהיה 'זמן איכותי', היינו שבזמן זה יהיה האדם שקוע כל כולו בתפילה ולא יתחיל להתפלל עד שתתיישב עליו דעתו, ולכן צריך האדם להקדים ולבוא לבית הכנסת זמן מסויים לפני תחילת התפילה כדי שיוכל להתפלל מתוך רוגע ומתינות.

הצירוף הנשגב ביותר של 'אדם, מקום וזמן' בתפילה הוא ללא ספק תפילתו של הכהן הגדול (=האדם הקדוש ביותר בעם ישראל ובעולם כולו), בפתחו של קדש הקדשים (=המקום הקדוש ביותר בעולם), ביום הכיפורים (=היום הקדוש בשנה). לפי מה שראינו כל אדם יכול 'להרוויח' את שלושת הבחינות האלה ללא מאמץ מיוחד בכל יום, שלש פעמים ביום!

מי יתן ונזכה להפנים וליישם הלכה חשובה זו בכל תפילה ותפילה.

                                                                                            שבת שלום

                                                                                            נחום בוצ'קו