בס"ד

דבר תורה לפרשת וישלח

מאבק יעקב

אחת הפרשיות התמוהות בפרשתנו היא זו המספרת על המאבק הלילי, שנמשך עד עלות השחר, בין ה"איש" המסתורי לבין יעקב – "ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר" (לב, כד-לג).

פרשייה זו מעלה כמה וכמה תמיהות:

- תחילה נאמר שהיה זה "איש", משמע אדם גשמי, אך לבסוף אומר יעקב "כי ראיתי א-להים פנים אל פנים". מי היה, אם כן, אותו מתאבק – דמות גשמית או רוחנית?

- מה עניינו של מאבק זה?

- מדוע המאבק היה דווקא בלילה והסתיים מייד עם עלות השחר?

- מה ראה אותו מתאבק לפגוע דווקא בכף ירך יעקב?

- מדוע נאסר על בני ישראל בעקבות האירוע לאכול את גיד הנשה?

כידוע, מאחורי כל סכסוך בין אנשים או מלחמה בין עמים מסתתר מאבק נפשי גדול, שקדם ליציאת הסכסוך הפיזי אל הפועל. שני בני זוג לא מתגרשים לפתע, כרעם ביום בהיר, אלא קודמת לכך מתיחות רבה ביניהם. כל מלחמה שאירעה בעולם מנסים ההיסטוריונים להסביר את הגורמים שהביאו לפריצתה, ומתארים בצבעוניות רבה את המתחים והכעסים שהיו בין הצדדים בתקופה שקדמה לה.

אם נעמיק יותר נוכל לומר כי ישנו מאבק רוחני בין אמיתות שונות, בין אידיאל נכון לאידיאל מוטעה, בין אמת ושקר. מאבקים רוחניים אלה מיתרגמים ויוצאים אל העולם על ידי מלחמה ממשית בין הצדדים של כל אחת מהתפיסות הנ"ל.

יעקב אבינו עומד עתה לפני פגישתו עם עשיו, הממתין לו כבר הרבה שנים ורוצה להילחם עמו באופן פיזי, ומשום כך בא 'שרו של עשיו' – כלומר הכוח הרוחני העומד מאחורי עשיו וכל מה שהוא מייצג – על מנת להיאבק ביעקב.

כתב החזקוני (פסוק כה) שמדובר במלאך בדמות איש, וכן כתב הרד"ק: "נקראו 'אישים' המלאכים שמדברים עם אדם ונראים להם בצורת איש כמוהם במראה או בהקיץ, ...שלבש (המלאך) גשמות לשעתו, על דרך מופת".

אכן, גם לפי המפרשים שמדובר ב'שרו של עשיו' כלומר בכוחו הרוחני של עשיו, מסביר הכלי יקר שמדובר על סמא"ל, ונקרא כך "כי כל חפצו וישעו לסמא עיני האדם ולהכותו בעיוורון ולעשותו סומא מעין השכלי, עד אשר לא יוכל הרואה לראות במראות האמת לבוא ולראות פני ה' וכו'". זהו בעצם מאבק בין היצר הרע וכל מה שהוא מייצג לבין יעקב, להרחיקו מהקב"ה.

לא פלא שלאחר הניצחון של יעקב על שרו של עשיו המאבק המעשי בין יעקב ועשיו נגמר בכי טוב, כי אם בשורש הדברים יעקב כבר ניצח - וודאי שגם בביטוי הגשמי יתגלה הניצחון.

המאבק התקיים בלילה כי "הצרה נמשלת ללילה וחשכה לפיכך בא אליו בלילה, ונאבק עמו עד עלות השחר, רמז לו שיהיה לו רווח והצלה שהוא כאורה אחר החשכה" (רד"ק שם). אנו מאמינים, ואכן רואים זאת בעינינו, כי בדורנו זה, לאחר כל המלחמות בין האומות שניסו לכלותנו, באו הרווח וההצלה, האורה והתקומה, כאורה אחר החשכה.

המלאך רואה שהוא מפסיד את המאבק אז הוא מנסה בכל זאת לפגוע ביעקב, ולו במעט, ולכן הוא פוגע בכף ירכו של יעקב. באופן גשמי מרומז בזה שדינה בתו של יעקב תיפול בידי שכם (רד"ק). באופן רוחני מסביר הכלי יקר שרצה לסמא אותו מלראות בסתרי תורה, שנמשלו לירכיים: "חמוקי ירכייך – מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר". יתכן וכל המכות שעם ישראל קיבל במהלך הדורות כבר נעוצים במכה הזאת שקיבל יעקב אבינו בחיר האבות.

בני ישראל נצטוו מאז שלא לאכול מגיד הנשה, והוא מעין קנס ועונש – "שהניחו אביהם הולך יחידי, והם היו גיבורים והיה להם להמתין עם אביהם ולסייעו אם יצטרך והם לא עשו לו לוויה, והוזק על ידם, ומכאן ואילך יהיה להם לזכר ויהיו זריזים במצוות לוויה" (חזקוני פסוק לג). כלומר מכאן ציווי שלא להפקיר אף אחד מעם ישראל הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית לבל ידח ממנו נידח.

עוד יש לומר שאיסור אכילת גיד הנשה יזכיר לנו את מאבקו של יעקב עם 'שרו של עשיו', ומתוך כך נבין ונפנים שהמאבקים עם אויבינו אינם רק עניין של מלחמה גרידא אלא יש להם שורשים רוחניים עצומים, ובאם נתחזק ונתאמץ ביתר שאת בתפקידנו בעולם על פי תורה ומצוות בוודאי הקב"ה יכריע את מאבקינו העכשוויים נגד הבאים עלינו לכלותינו.

שבת שלום,

נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-9972023