בס"ד

דבר תורה לפרשת ויחי

                                                               צרת הגלות

"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה" (מז, כח). שונה היא פרשת ויחי מכל הפרשות שבתורה. בכל הפרשות, לפני תחילת הפרשה ישנו רווח המבדיל בינה לבין הפרשה שלפניה (לעיתים רווח עד סוף השורה ולעיתים רווח באמצע השורה של 9 אותיות), ואילו בין סוף פרשת ויגש לפרשת ויחי אין רווח כלל! מה פשר עניין זה?

ואף רש"י תמה על כך ושואל: 'למה פרשה זו סתומה?', ועונה רש"י: 'לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם".

ולכאורה אינו מובן, היאך אפשר שלא להרגיש בשעבוד? הרי מדובר בעבודת פרך, בעבודה קשה בחומר ובלבנים, המצרים ממררים את חייהם והם אינם מרגישים? כמו כן, מה הקשר בין פטירתו של יעקב לכך שישראל אינם שמים לב לשעבוד? וכיצד סתימת עיניהם של ישראל קשורה לסתימת הפרשה, האם זהו בדרך רמז בלבד?

השפתי חכמים מדייק בלשון רש"י, שכתב 'מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם' היינו שאין מדובר עדיין בשעבוד ממש, ר"ל בעבודות כפיה וכדומה המתוארים באריכות בפרשת שמות, אלא בתחילתו של התהליך.

נראה לומר כי כוונת רש"י לרמוז לשעבוד למלכות מצרים ולתרבות המצרית, ולעצם ההשתקעות בארץ נוכריה תוך הכרה ומחשבה כי אפשר לקיים חיים נורמליים מחוץ לארץ ישראל. זהו עניין סמיכות סוף פרשת ויגש לתחילת פרשת ויחי. הפסוק האחרון בפרשת ויגש אומר: "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן, ויאחזו בה, ויפרו וירבו מאד". בני ישראל נאחזים בארץ גושן, ומרגישים לא רע בכלל. יש להם את הישיבה שיהודה הקים ולומדים בה תורה, וישנה שלווה ורווחה כלכלית בגטו של גושן, ובטחון עצמי גבוה שהרי אחיהם יוסף הוא המשנה למלך. כל זמן שיעקב אבינו חי - כולם זוכרים ומודעים לכך שהם בגלות ושמצבם הוא מצב של 'דיעבד', אבל 'כיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד', כלומר, הם התרגלו כל כך לגלות עד שכבר אינם שמים לב שאין הם חיים חיי חירות בארצם אלא הם משועבדים למלכות אחרת. אין לך חילול השם גדול יותר מאשר מצב בו עם ישראל משועבד לאומה אחרת, כמו שנאמר (יחזקאל לו, כ): "ויבוא אל הגויים אשר באו שם ויחללו את שם קודשי, באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו"!

טענה דומה משמיע רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי. החבר מתאר למלך כוזר באריכות את מעלותיה של ארץ ישראל ואת החשיבות הגדולה לגור בה, ועל כך טוען כלפיו מלך כוזר: "אם כן הלא עובר אתה על מצוה המחוייבת לפי תורתך אם אינך עולה אל המקום ההוא ואינך עושהו בית חייך ומותך"! ותשובת החבר: "אכן, מצאת מקום חרפתי מלך כוזר!", ובהמשך דבריו יוצא החבר בביקורת חריפה על אותם יהודים שלא נענו לקריאה לשוב לארץ ישראל בתקופת בית שני: "מסכימים לגלות ולשעבוד ובלבד שלא ייפרדו ממשכנותם (בתי כנסת, ישיבות, מרכזים קהילתיים, מסעדות כשרות...) ומעסקיהם (בעברית מודרנית: ביזנס, רמת חיים גבוהה...)"!

הלוואי ונזכה גם אנו לחיות עם עיניים פקוחות על המציאות, ולא לסתום את עינינו ממצב שאיננו רוצים לראות, ודי לחכימא ברמיזא...

                                                                                      שבת שלום,

                                                                                נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-9972023