בס"ד

פרשת שמות

תיקון הפרט ותיקון הכלל

בפרשתנו מסופר על פנייתו של הקב"ה אל משה רבנו, ובקשתו ממנו שיילך להנהיג את עם ישראל. משה נעתר לבקשה, יוצא לדרך ממדיין למצרים, אך בדרכו עם משפחתו נקלע לסכנת חיים – "ויפגשהו ה' ויבקש המיתו" – ורק כאשר ציפורה אשתו מלה את בנה ניצל משה ממוות (ראה שמות ד, כד-כו).

כותב הספורנו: 'בלכתו מן המדבר למדין עם אשתו ובניו. וסיפר זה אחר שהשלים כל מצוות האל יתברך אליו בדבר השליחות... . ויבקש המיתו - מלאך הברית המקדש את הנימול לזרע יעבדנו, ביקש להרוג את משה בשביל שנתרשל'. כלומר, לאחר שמשה רבנו קיבל את השליחות מהקב"ה הוא יצא לדרך ונתרשל במצוַת מילת בנו ולכן המלאך ביקש להמיתו.

נשאלת השאלה, איך יתכן שמשה רבנו נתרשל במצווה כה חשובה, הברורה לכל אחד מאיתנו?
עונה הראב"ע: 'הייתה קבלה בידם שלא יומל הבן ביום השמיני אם הוא חולה או הוא בדרך שאין יכולת במוליכו להתעכב, ובעבור כי משה לא יוכל להתעכב בשליחות ה', ראה בעצתו שלא יומל כי יסתכן הנער אם יוליכו אותו בדרך. והנה שלח ה' מלאך להזכיר למשה שיניח עצתו ויומל הנער וילך לו לבדו, והנער יהיה עם אמו עד שיתרפא'. כלומר, משה רבנו העדיף לבצע את שליחותו למען כלל ישראל בחשיבות רבה יותר מאשר את ברית המילה של בנו. ולכאורה הוא צודק, וכי מה חשוב יותר גאולת עם ישראל כולו או ברית מילה לבנו?

שמעתי מגיסי הרב אריאל אלקובי שאכן אנו למדים מהסיפור הזה עניין יסודי מאוד בעבודת ה', ביחס בין הפרט לבין הכלל. הנה במאמר על פרשת ויגש הבאנו את דברי הרב קוק: 'האדם צריך להיחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות ... וצריך שתהיה מחשבתו ורצונו ויסוד רעיונותיו נתונים להכללות, לכללות הכל, לכללות העולם, לאדם, לכללות ישראל" (אורות הקודש ג, עמוד קמז), אולם נראה שיש להוסיף על כך הסתייגות חשובה: האדם אינו יכול לפעול למען הכלל אם אין הוא מתקן תחילה את עצמו ואת משפחתו. משום כך משה רבינו צריך היה תחילה למול את בנו, שזהו התיקון האישי הבסיסי, המחוייבות שלו כלפי משפחתו, ורק לאחר מכן הוא יכול היה להמשיך לפעול למען גאולת ישראל. ההשלכות המעשיות של עניין זה הן ברורות, ושייכות למושג של 'דוגמא אישית', הן מצד התועלת המעשית והן מן הצד המהותי האמיתי שלהן. לא יתכן שמחנך, מורה, משפיע, ידבר על חשיבות מידת החסד בשעה שהוא עצמו מקולקל במידה זו.

נתחיל בתיקון עצמנו, ובמקביל ומתוך כך נוכל להשפיע על כלל האומה.

'החושב, העומד על עמדתו העצמית, מחוייב הוא לשכלל את עולמו הפנימי בכל ענפיו ופרטיו. והעבודה הזאת אין לה קצבה, וכל ימיו הוא קרוא להוסיף לקח ושכלול של חיים מדעיים ומוסריים... ועם זה מתמזגת היא יפה עם הצורות הרוחניות והמעשיות של הכלל כולו' (אורות הקודש ג, עמוד קכ).

                                                           שבת שלום

                                                           נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-9972023