בס"ד

מהות עשרת המכות

בפרשות וארא-בא מתארת התורה את 'עשר המכות' שהביא הקב"ה על מצרים, שהן ללא ספק אירוע מתמשך מעורר רושם והשתאות. כבר מקריאה פשוטה של הפסוקים מתקבל הרושם כי מטרתן של המכות לא הייתה להעניש את המצרים או לכוף אותם להוציא את ישראל ממצרים, אלא יש כאן מטרה רחבה יותר. מה הייתה, אם כן, מטרתן העיקרית של עשר המכות?

בהגדה של פסח נאמר: 'רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב'. סביר להניח כי בכך רצה רבי יהודה לחלק את המכות לשלושה סוגים, אך צריכים אנו לברר מה עומד מאחורי חלוקה זו.

נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא ה'הפליה' בין המצרים שספגו את המכות לבין ישראל שלא ניזוקו כלל. תופעה זו חזרה על עצמה לאורך כל המכות, אך רק במכות בודדות הודגש עניין זה במפורש. מדוע?

והמכה האחרונה – הגדולה מכולן – מכת בכורות. מכה זו איננה באה ברצף אחד עם שאר המכות, ואף נלווה אליה עניין קרבן הפסח ומפריד בינה לבין השאר. מהו ייחודה של מכת בכורות, ומה עניינו של קרבן הפסח המעורב בה?

מקובל לומר שעיקר עניינם ומטרתם של עשר המכות היה להופיע את שם ה' בעולם. האברבנאל ציין כי שלש פעמים נאמר במכות עניין ידיעת ה': במכת דם – "בזאת תדע כי אני ה'" (ז, יז), במכת ערוב – "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (ח, יח), ובמכת ברד – "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" (ט, יד).

מסביר ה'כלי יקר' (ז, יז) כי באמת נחלקו כל המכות לשלש קבוצות – כסימניו של רבי יהודה (והמכות הנ"ל הם הראשונות בכל קבוצה) – וכל אחת מהקבוצות באה ללמד על הופעה שונה של הקב"ה בעולם:
- 3 המכות הראשונות (דצ"ך) – לאמת את מציאות ה' יתברך בעולם.
היאור היה אלהי מצרים, על כן הכה ה' תחילה את היאור, אחר כך הוציא משם צפרדעים שקידשו שם שמים ומסרו נפשם (כדברי חז"ל), ולבסוף היכה אותם בכינים עד שהחרטומים עצמם הודו ואמרו "אצבע אלוקים היא". מכות אלה הוכיחו את מציאות ה' בעולם – "בזאת תדע כי אני ה'".
- 3 המכות האמצעיות (עד"ש) – ללמד שהקב"ה משגיח בעולם באופן פרטי על כל איש ואיש.

מכת ערוב, שהיה בה עירבוביא של בעלי חיים והלכו והכו בכל מצרים – בה נאמר במפורש "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן", והיא הוכיחה על השגחה מיוחדת על עם ישראל. וכן במכת הדבר נאמר "והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים" (ט, ד). מכת השחין פגעה תחילה בחרטומים ואחר כך בכל מצרים, ולכן לא יכלו החרטומים להתווכח עם משה ואהרן כי הוכח שהם לקו בה בכוונת מכווין. "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ".
- 4 המכות האחרונות (באח"ב) – להוכיח כי אין בעולם כח מקביל לקב"ה.

פרעה ומצרים האמינו בכוחה של השמש ומזל טלה (המזל הראשון) שהם הכוחות השולטים בעולם. בארבע מכות אלה מדגישה התורה "אשר לא היה כמוהו" (ט, יח, כד; י, ו, יד; יא, ו), והם אף האפילו על אור השמש והקדירו את השמים: בברד היה מטר עז, הארבה כיסה את אור השמש, במכת חושך היה חושך מוחלט, ומכת בכורות אירעה בחצי הלילה. "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ".

ייחודה של מכת בכורות הייתה בכך שנעשתה על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, שנאמר: "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה", "וה' הכה כל בכור בארץ מצרים". במכת בכורות הייתה נוכחות א-לוקית עצומה כל כך עד שבכורות מצרים לא יכלו לסבול עוצמה זאת ולכן מתו, ולעומתן, ישראל הצליחו לקלוט את העוצמה הזאת והתעלו והתקדשו ממנה. למעשה בזמן מכת בכורות זרק בנו הקב"ה נשמה חדשה ויצר אותנו לעם, ונשמה זו נקלטה ונתפשטה אצל כל פרט ופרט.

קרבן פסח היה הכנה למכת בכורות ולהתגלות הגדולה שהייתה בה. קרבן פסח מתייחד בכך שהוא גם קרבן יחיד (כל יחיד צריך להתמנות על קרבן) וגם קרבן ציבור (דוחה את השבת, ואף דוחה את הטומאה אם רוב הציבור טמאים), ועל כן הוא משמש הכנה להתפשטות הנשמה הכללית של עם ישראל שנשתרשה אף בכל יחיד ויחיד. (עפ"י הרב בלייכר, "פסח על שום מה?").

לסיכום: עשר המכות מטרתן לגלות את מלכותו יתברך לעולם בשלש בחינות: מציאות ה', השגחתו הפרטית, יחוד ה'. מכת בכורות מגלה קומה נוספת והיא הופעת עם ישראל כעם ה' בעולם, שבאותה שעה נוצר וקיבל את ייחודיותו הישראלית.