בס"ד
פרשת יתרו
"ונאמרו כל הדברות בלשון יחיד"
בפרשתנו אנו קוראים את אחת הפרשיות החשובות בתורה – עשרת הדיברות. כל הדיברות נאמרו בלשון יחיד: אנוכי ד' אלוקך, לא יהיה לך..., כבד את אביך..., לא תרצח, לא תנאף. עובדה זו מעוררת תמיהה, כי בכל הפרשיות הקודמות הקב"ה פונה לעם ישראל דרך משה רבנו תמיד בלשון רבים! ואכן כך ראוי וכך מתבקש שכאשר פונים לציבור רחב פונים אליו בלשון רבים כהתייחסות לכלל הציבור העומד ממול ולא בלשון יחיד! מדוע אם כן דווקא עשרת הדיברות נאמרו בלשון יחיד?
מסביר הרמב"ן (שמות כ, ב): "ונאמרו כל הדברות כולן בלשון יחיד... להזהיר כי כל יחיד מהם ייענש על המצוות, כי עם כל אחד ידבר ולכל אחד יצווה, שלא יחשבו כי אחר הרוב יילך והיחיד ינצל עמהם". כלומר, עד עכשיו האירועים היו כלליים לכל עם ישראל, כי יציאת מצרים וקריעת ים סוף היו אירועים מכוננים ללידתו והתהוותו של עם ישראל, אבל בנתינת התורה התגלה שישנו יחס אישי בין הקב"ה ובין כל אחד ואחד מישראל, ויש מחוייבות אישית של כל פרט על מעשיו.
יתר על כן אומר השם משמואל (יתרו תרעג, ד"ה 'ונראה'): "דבאשר האדם הוא עולם קטן, כמו דבכלל העולם כן עובר על איש בפרטות מעין הדברים הכוללים... והיינו שכאשר איש מתעורר לפרוק ממנו עול החשבונות הרבים אשר חשבו בני האדם ולצאת מן חשכת הזוהמא דהאי עלמא ולהדבק בקדושה - זהו דוגמת יציאת מצרים לעבוד את ד' על ההר הזה". היינו שכל תהליך היסטורי עמוק שעובר על העולם, וכן על עם ישראל, תהליך זה נוגע גם לכל פרט ופרט, ואדם שעובד על מידה מסויימת שבו ומשתחרר מהרגל מגונה שלו וקונה מעלה חדשה הרי הוא בעצם חלק מתהליך יציאת מצרים וקבלת התורה שנמשך עד היום ומגיע לכל פרט, כפי שאכן הרבה חוזרים בתשובה מתארים את נתינת התורה הפרטית שלה הם זכו.
לסיום נביא את דברי אור החיים הקדוש (שמות כ, ב) שאומר לכאורה דבר הפוך ממה שאמרנו, אבל לענ"ד הוא משלים את התמונה: "ולזה אמר לשון יחיד, אלוקיך, כי בחינת הנשמות הקדושות מתאחדת היא ואין בהם פירוד בעולם הפירוד שהוא עולם הזה", כלומר בעולם הזה יש הפרדה בין אדם לאדם אבל מבחינה רוחנית יש אחדות בין כל הנשמות, ובמתן תורה התאחדה בחינת הכלל עם בחינת הפרט, וכל אחד גם התבטל לכלל וגם שמע באופן פרטי את הדיבור האלוקי.
שבת שלום,
נחום בוצ'קו
יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב
ד.נ בנימין 90622 02-997202