בס"ד

פרשת משפטים

סמיכות לשכת הגזית למזבח

פרשת יתרו הסתיימה בנושא בניית מזבח, ופרשת משפטים פותחת בדינים שונים בין בני אדם. האם יש קשר בין הדברים? לכאורה מוכרחים למצוא קשר, שהרי פרשת משפטים פותחת בוי"ו החיבור – "ואלה המשפטים" – דבר המוכיח על קשר הדוק עם מה שנאמר לפני כן (עפ"י אור החיים).

שואל רש"י (כא, א): "למה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח? לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש". כלומר, מסמיכות הפרשיות למדנו דין חדש: 'שתשים סנהדרין אצל מקדש', כלומר שחכמי ישראל היושבים לדון בסנהדרין צריכים לשבת במקום המקדש, בלשכת הגזית (ראה סנהדרין פו ע"ב, במשנה). נראה שאין כאן קשר מקרי בין הסנהדרין ובין המזבח אלא ישנו מכנה משותף עמוק ביניהם. על האיסור להניף חרב על המזבח (סוף פרשת יתרו, כ, כב) כתב רש"י (בפירוש השני): "שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבוא עליו כורת ומחבל", וכן הסנהדרין מטילים שלום בין אדם לחברו (עפ"י 'גור אריה'). אם כן, הסנהדרין יושבים בסמוך למזבח ללמדנו שלא די להם לישראל לדאוג לשלום וחיבור בינם לבין אביהם שבשמים אלא צריכים לדאוג במישור הפרטי ובמישור הכללי שישרור שלום גם בין אדם לחברו.

וידועים דברי הנביא המוכיח את ישראל על פשעים שבין אדם לחברו (ישעיה א, יא-יב): "למה לי רוב זבחיכם יאמר ד', שבעתי עולות אילים וחלב מריאים, ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי. כי תבואו ליראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי". כלומר, אם עבודת ד' גורמת לזלזול ורומסת ערכים שבין אדם לחברו אזי גם עבודת ד' עצמה חלילה אינה רצויה לפני הקב"ה.

על פי זה נוכל להבין מדוע בחרה התורה לפתוח את פרשת משפטים דווקא בדיני עבד עברי, כי באמת יש בדינים אלה לימוד גדול על הגישה לכל העניינים שבין אדם לחברו. לעיקרון חשוב זה יש השפעה גם לדורנו, על אף שמציאות של עבד עברי אינה קיימת בפועל.

צא ולמד, מיהו אותו 'עבד עברי'? כיצד הגיע למצב זה? מדובר באדם שנקלע למצוקה כלכלית ואינו מסוגל לפרנס את עצמו, או אדם שעשה מעשה גניבה ואין לו אפשרות להשיב את גניבתו. בשני מקרים אלה אדם כזה נמכר לעבד, וכך למשך תקופה מסוימת הוא עובר מעין             רה-סוציאליזציה, מחזיר לעצמו את היכולת לחיות חיים תקינים, וכך כשהוא עומד שוב על שתי רגליו הוא משתחרר. במקום שגנב קטן ייכנס לכלא ושם ילמד להיות גנב גדול, התורה מדריכה כיצד החברה צריכה לפעול למען תיקון הנכשלים והנחשלים בתוכה. ואל תאמר שבתקופה זו אדם זה הופך לעבד מושפל ועושה מלאכות בזויות, וזהו ניצול מצוקה של אדם, לא כן הדבר! אסור לאדון להשפיל את העבד ולבזותו בשם גנאי, אסור לתת לו לעשות מלאכות בזויות (היינו כל עבודה שהאדון עצמו לא היה עושה אפילו תמורת תשלום), אסור להטיל עליו 'עבודת פרך' היינו עבודה ללא קיצבה שאינה מוגבלת בזמן או בהספק מסוים, אסור להטיל עליו עבודה שאינה נצרכת ואין לאדון תועלת בה. אם העבד היה נשוי לפני שנמכר לעבדות על האדון לדאוג לאישה ולילדים לכל צורכיהם, צריך האדון לדאוג לעבד למזון ולמגורים נאותים הזהים לרמת חייו של האדון. במקרה בו אי אפשר להשוות את העבד לאדון יש להעדיף את העבד על פני האדון! וכבר אמרו חז"ל 'קנה עבד – קנה אדון לעצמו'. אין לפגוע בעבד פגיעה פיזית, ופגיעה כזו מחייבת תשלום כמו פגיעה באדם רגיל (ע"פ רמב"ם הלכות עבדים).

פרשת משפטים פותחת בשיעור חינוך: לא זו בלבד שאין לפגוע בזולת אלא יש לדאוג באופן מיוחד לאותם הנחשלים בחברה, על מנת לשקמם ולהחזירם למסלול חיים רגיל.

                                                           שבת שלום

  נחום בוצ'קו

                           יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-9972023