בס"ד

פרשת תרומה

'ועשו ארון' - הייחודיות של כל אחד בלימוד תורה

פרשתנו עוסקת בציווי הקב"ה למשה לבנות את המשכן.

אם נתבונן בלשון הציווי של כל כלי וכלי נראה שהוא נאמר בלשון יחיד – "ועשית": "ועשית כפורת זהב טהור... ועשית שולחן עצי שיטים... ועשית מנורת זהב טהור... ועשית את המזבח...", וכן המשכן עצמו: "ועשית את הקרשים למשכן... ועשית בריחים... ועשית פרוכת... ועשית את חצר המשכן...".

אמנם ישנו כלי אחד שהוא יוצא מן הכלל הזה - הארון - עליו נאמר בלשון רבים: "ועשו ארון עצי שיטים".

מה ההסבר לשינוי לשון זה?

אומר המדרש (שמו"ר פל"ד, ב): "מפני מה בכל הכלים האלה כתיב 'ועשית' ובארון כתיב 'ועשו ארון'? אמר רבי יהודה ב"ר שלום: א"ל הקב"ה יבואו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה, אמרה תורה: הכל יבואו ויתעסקו בארון כדי שיהיה לכולם חלק בתורה".

מסביר הכלי יקר (שמות כה, י) על פי הפסוק "עץ חיים היא למחזיקים בה" שיש בנתינת הלוחות בארון עץ רמז לאותם אנשים שמחזיקים ידי לומדי התורה, ונחשב להם כאילו הם עצמם למדו, ויש להם חלק בתורה על אף שלא עוסקים בה בפועל, ולכן נאמר "ועשו" לשון רבים כי כולם יכולים להיות שותפים בתורה. נראה לומר שבמעשה ההשקעה הממונית מבטא התורם את החשיבות הגדולה של לימוד התורה בעיניו, ובכך הוא בונה באישיותו את מרכזיות לימוד התורה בחיים, ונעשה שותף בפועל - כיששכר וזבולון - ללימוד התורה בעם.

אמנם בפשט המדרש נראה לומר שמה שכתוב "ועשו" בלשון רבים הוא משום שלכל אחד יש את החלק שלו בתורה, גם אם הוא לא לומד כל היום אלא רק קובע עיתים ללימוד. ויתרה מזאת נאמר ש"ישראל ואורייתא חד הוא", כי אכן התורה היא התיאור של נשמתנו, וכשאנו לומדים תורה אנו מגלים את עומק האישיות הטמונה בתוך נשמתנו, משום ששורש נשמתנו הינו אותו השורש של התורה.

ודברים מופלאים אומר בעניין זה הרמח"ל ואומר שהם "סוד גדול", הדורשים מכל אחד ואחד מאיתנו אחריות על לימוד התורה (אדיר במרום, עמ' עא): "כי הנה ודאי כל אחד נוטל חלקו בתורה, ונמצא שסיני אינו נשלם אלא כשכל אחד בא לעולם וגילה את חלקו, ואם כן מי שבא לעולם ולא נשתדל בתורה לגלות חלקו אין התורה נשלמת!", דהיינו הופעת התורה בעולם על ידי עם ישראל איננה יכולה להתגלות בפועל עד שכל אחד מאיתנו לומד, ומגלה ומחדש את חלקו בתורה, כפי שכתוב בתהילים "כי אם בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה", בתחילה היא תורת ה' אך לאחר הלימוד היא הופכת להיות תורתו של האדם.

ואכן אנו רואים בחוש שכל אחד יש לו איזו נטייה מסוימת בלימוד התורה, ואל לו להתכחש אליה מסיבות סביבתיות וכדומה.

ואיני יכול שלא לסיים רעיון זה בלי להביא מדבריהם של הראי"ה קוק וסבי זצ"ל:
"והנה כל הלומד תורה הוא מוציא מהכח אל הפועל את מציאות חכמתה מצד נפשו, ובודאי אינו דומה האור המתחדש מצד חיבור התורה לנפש זו לאור הנולד מהתחברותה לנפש אחרת, ואם כן הוא מגדיל התורה ממש בלימודו" (אורות התורה פ"ב, א). ואכן אנו יודעים ש'כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות', ויש להוסיף: 'כך הופעת התורה בכל אחד מאיתנו מיוחדת לנפש המיוחדת של כל אחד'.

"לכל נשמה ישנו אפוא תפקיד מיוחד ואסור לנו לאכוף את מחשבתנו על הזולת... ראוי כי כל אחד יעיין, יחקור ויבין, על פי שכלו והבנתו המיוחדים לו, וריבוי הפנים יביא לכך שכל אדם מישראל יתרום לאוצר רוחו של העם באופן מירבי" ('הגיוני משה' על התורה, פרשת יתרו).

                                                      שבת שלום,

                                                           נחום בוצ'קו

                       יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-997202