בס"ד

‏‏‏‏פרשת כי תשא

בפרשת כי תשא נאמר: "אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ד' מקדשכם" (שמות ל"א, י"ג).

כמה שאלות עולות מן הכתוב:

א. הביטוי "אך" נראה תמוה, ואפשר היה לומר בפשטות 'את שבתותי תשמורו'.

ב. למה התורה משתמשת בביטוי "שבתותי" בלשון רבים?

ג. הפסוק מסביר כי השבת היא אות לכך שהקב"ה מקדש את ישראל. היאך קשורה שמירת שבת לקדושת עם ישראל?

אור-החיים הקדוש על פסוק זה מתייחס לשאלות אלה, ומסביר שעיקרו של הפסוק עוסק במקרים בהם אין לשמור את השבת! מילת "אך" בה פותח הפסוק באה למעט ולומר כי ישנם מקרים בהם אין לשמור את השבת, אלא אדרבה, מצווה לחלל את השבת, כגון מקרים של פיקוח נפש וחולה שיש בו סכנה. המילה "שבתותי" באה להרחיב היתר זה לכל מה שנקרא 'שבת', היינו כל הימים בהם מצווה לשבות ממלאכה, כגון: שבת, מועדים, יום הכיפורים. וכן מלמדת כי לעיתים צריך "לחלל" על חולה מסוים כמה שבתות עד שייצא מכלל סכנה.

ממשיך אור-החיים הקדוש ומסביר, כי עובדה זו המתירה חילול שבת משום פיקוח נפש מלמדת על מעלתה של קדושת ישראל. אם קדושת השבת נדחית מפני פיקוח נפש של איש ישראל משמע שקדושת ישראל גדולה מקדושת השבת, שהרי הדבר הקטן נדחה מפני הדבר הגדול! ולכן מסיים הפסוק: "לדעת כי אני ד' מקדשכם", היינו מתוך ההיתר לדחות את השבת מפני פיקוח נפש - 'נדע', כלומר נגיע להבנה והפנמה, שהקב"ה מקדש את עם ישראל, וקדושת ישראל גדולה כ"כ שהיא מתעלה על קדושת השבת.

יסוד זה של מעלת ישראל מצאנו בצורה מפורשת ביותר באליהו רבה (איש שלום-פרק ט"ו):" אדם פגש את אליהו הנביא ואמר לו: שני דברים אני אוהב אותם אהבת גמורה - תורה וישראל, ואיני יודע מי מהם קודם. אמר לו אליהו: בידוע (=בד"כ) אנשים אומרים תורה קודמת, אבל אני אומר לך ישראל קודמים".

כמובן הדברים עמוקים ורחבים מאד, כי באמת ישראל ואורייתא חד הם והיאך אפשר להעדיף זה על זה, אלא צריך להבין שהתורה באה לפרט ולתאר את התוכן הפנימי של ישראל (הרב שלמה אבינר בפירושו על הכוזרי חלק א' עמ' 55).

מסופר על תלמיד חכם גדול ששאל את תלמידיו היכן התורה נמצאת? ותלמידיו ענו בטבעיות שהתורה מונחת בארון קודש או על מדפי הספרייה. תיקן אותם הרב באומרו שהתורה נמצאת בנשמתו של כל אחד ואחד מכם, וכשאתם קוראים ולומדים מהספרים אזי אתם מגלים את התורה שטמונה בנשמותיכם.

יה"ר שנזכה כולנו לגלות את התורה שטמונה בנשמותינו.