בס"ד

פרשת פקודי

בפרשתנו מצווה הקב"ה את משה להקים את המשכן, ומתאר לו בפרוטרוט היאך לסדר את הכלים בתוך המשכן. לאחר מכן מצווה הקב"ה את משה למשוח את המשכן וכל כליו בשמן המשחה, ובכך לקדש אותם. וזה לשון הפסוקים (מ, ט-יא):

(ט) וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ, וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְהָיָה קֹדֶשׁ:

(י) וּמָשַׁחְתָּ אֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו, וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים:

(יא) וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ, וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ:

אך הנה המעיין בתרגום התנא יונתן בן עוזיאל לפסוקים אלה נדהם לגלות כי למשיחת כלי המשכן והקדשתם יש משמעות רחבה מאוד, והיא כוללת אף את מלכות בית יהודה, את מלך המשיח העתידי, את התגלות אליהו הנביא לפני הגאולה, ואף את מלחמת גוג ומגוג!

וזה לשון התרגום:

(ט) וְתִסַּב יַת מִשְׁחָא דִרְבוּתָא וּתְרַבֵּי יַת מַשְׁכְּנָא וְיַת כָּל דְּבֵיהּ וּתְקַדֵּשׁ יָתֵיהּ, מְטוּל כְּלִיל דְּמַלְכוּתָא דְבֵית יְהוּדָה וּמַלְכָּא מְשִׁיחָא דְעָתִיד לְמִפְרַק יַת יִשְׂרָאֵל בְּסוֹף יוֹמַיָא:

(י) וּתְרַבֵּי יַת מַדְבְּחָא דַעֲלָתָא וְיַת כָּל מָנוֹי וּתְקַדֵּשׁ יַת מַדְבְּחָא וִיהֵי מַדְבְּחָא קוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין, מְטוּל כְּלִילָא דִכְהוּנְתָּא דְאַהֲרֹן וּבְנוֹי וְאֵלִיָהוּ כַּהֲנָא רַבָּא דַּעֲתִיד לְמִשְׁתַּלְחָא בְּסוֹף גַּלְוָותָא:

(יא) וּתְרַבֵּי יַת כִּיּוֹרָא וְיַת בְּסִיסֵיהּ וּתְקַדֵּשׁ יָתֵיהּ, מְטוּל יְהוֹשֻׁעַ מְשׁוּמְשָׁנָךְ רַבָּא דְסַנְהֶדְרִין דְּעִמֵּיהּ דְּעַל יְדוֹי עֲתִידָא אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל לְאִיתְפַּלָגָא וּמְשִׁיחָא בַּר אֶפְרַיִם דְּנָפִיק מִינֵיהּ דְּעַל יְדוֹי עֲתִידִין בֵּית יִשְׂרָאֵל לִמְנַצְחָא לְגוֹג וּלְסִיעָתֵיהּ בְּסוֹף יוֹמַיָא:

ולכאורה הדבר תמוה - מה הקשר בין המשכן בתקופת המדבר לבין תקופת הגאולה?

אולי אפשר לומר שתרגום יונתן בא ללמדנו שההיסטוריה של עם ישראל הולכת ומתקדמת במהלך הדורות, כמו תינוק ההולך ומתפתח עד שמתגבר ונהפך לאיש - וכשם שילד, כל מה שמשפיעים עליו בעודו קטן עתיד להשאיר בו רושם לכל חייו, כך הדבר גם בעם ישראל. משה רבנו מושח ומקדש את המשכן כחלק מההופעה המיוחדת שתתגלה לעתיד לבוא.

יסוד זה של עוצמת ההשפעה בשלבי ההתפתחות הראשונים נכון גם בחיינו הפרטיים. נראה להביא כראיה לכך את דברי הגמרא (בבא בתרא ח ע"ב): 'ומצדיקי הרבים (יזהירו) ככוכבים לעולם ועד - אלו מלמדי תינוקות'. וצריך להבין מדוע הושוו מלמדי תינוקות לזוהר הכוכבים? שמעתי פעם הסבר יפה לכך: הנה אור הכוכבים נראה קלוש וכמעט אינו מורגש, אך מצד האמת עוצמתם רבה מאוד ואורם כמעט נצחי - כך היא גם ההשפעה החינוכית על נפש החניך, למראית עין עוצמתה חלשה מאוד וכמעט אינה נראית, אך באמת עוצמתה לאין שיעור והשפעתה ארוכת שנים.

עניין זה דורש מאיתנו אחריות גדולה מאד, שהרי למעשה כולנו מחנכים! לכולנו יש השפעה על אחרים: על ילדינו, על משפחתנו, על חברינו, על שכנינו. עלינו לדעת כי השפעה חינוכית יש בה עוצמה רבה אף אם אינה ניכרת מייד לעיניים, ותפקידנו בעולמו של הקב"ה להשפיע על הסובבים אותנו ולזרוע בהם זרעים של תורה ואורה, של קדושה וטהרה, ובע"ה זרעים אלה יעלו פירות מפוארים ויעשו נחת רוח לפני ריבונו של עולם.