בס"ד

דבר תורה לפרשת נשא

הנזיר והחברה

אחד הנושאים בפרשתנו הינו פרשיית הנזיר, בה התורה מתארת אדם המעוניין להתקדש ולהתעלות, ורצונו הוא: "לנדור נדר נזיר להזיר לה'". התורה קובעת כי אדם זה יצטרך לפרוש מענבים ויין, לא להיטמא למת ולא להסתפר. בסוף תקופת הנזירות צריך הנזיר להביא מספר קורבנות, אחד מהם הוא קורבן חטאת.

מדוע צריך הנזיר להביא קורבן חטאת? וכי נחשב הוא חוטא? אדרבה, הרי הוא מתעלה על עצמו ומתנהג בפרישות!

הסביר ר' אלעזר הקפר שהנזיר צריך כפרה "על שציער עצמו מן היין", והביאו רש"י בפירושו כאן. מכאן למד סבי מורי שליט"א הוכחה שהתורה אינה דורשת מאיתנו להתנזר מהחיים הגשמיים, אלא אדרבה, עלינו לחיות חיי הרמוניה של חיבור בין גוף ונשמה ע"פ הדרכת תורתנו הקדושה!

אך כאן דרוש ביאור מעמיק, אם אסור לו לאדם שיצער עצמו וימנע מעצמו דברים גשמיים המותרים, אם כן מה המקום של הנזיר? ומדוע דורשת התורה מן הנזיר לפרוש דווקא משלושת הדברים שנזכרו לעיל?

יתכן והמפתח לתמיהות אלה נעוץ בפירושו של רש"י בתחילת פרשיית נזיר: "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, שהוא מביא לידי ניאוף".

ניתן לפרש "כל הרואה סוטה בקלקולה" - היינו אדם הנמצא בחברה בה חיי המשפחה אינם מבוססים על טהרה ואמינות (בלשון המעטה), ופריצת המסגרת הזוגית הינה דבר שכיח, "יזיר עצמו מן היין" – על אדם זה להתרחק באופן קיצוני מכל דבר שיכול להביא אותו לידי עוון. וזהו מעין דברי הרמב"ם בעניין תיקון המידות, שברוב המידות לא ראוי להתנהג בקיצוניות אלא דרך האמצע היא הדרך הנכונה, אך במקרה והאדם נטה באחת המידות לקיצוניות לצד אחד ראוי לו שיקצין לצד השני כדי שבסופו של דבר יחזור לשביל הזהב.

אדם שנמצא בחברה מקולקלת ממליצה לו התורה לפרוש משלושה דברים:

א) לא לשתות יין – יין הוא המשקה המובא אל השולחן באירועים שמחים וחשובים, ומטבעו הוא מקרב ומוריד מחיצות בין אנשים. לא בכדי אסרה עלינו התורה לשתות יין עם שאינם יהודים כדי למנוע התבוללות. הימנעות מן היין תעזור לאדם להתרחק מן ההשפעות השליליות של החברה בה הוא חי.

ב) לא להטמא למת – אירועים של מוות אף הם אירועים המקרבים בין אדם למשפחתו ולידידיו. ככל שהאירוע קשה יותר, כגון מלחמה וכדומה, כך האנשים השותפים לו מתקרבים יותר. אדם הרוצה להתרחק מן החברה עליו לפרוש גם מאירועים עצובים שכאלה.

ג) לגדל שער – גידול שיער הוא סממן חיצוני מובהק, הבא לומר: אני מתבדל מן החברה ובכך אני לוקח לעצמי פסק זמן להתבודד ולהתחזק.

מן הנהגתו של היחיד ניתן להשליך גם על רבים. יתכן וחברה מסויימת תחוש כי היא 'מאויימת' מבחינה רוחנית מהשפעתן של חברות אחרות, ותחליט לעשות מעשה ולהיבדל ולהינתק מחברות האחרות. אי אפשר לראות תופעה זו בשלילה. אמנם כל עניינה של נזירות הוא לזמן מוגבל, ואף היא נצרכת רק בדיעבד במקרה "שראה סוטה בקלקולה", ואין זו הנהגה רגילה. יתרה מזו, התורה מודיעה כי סופו של הנזיר לסיים את נזירותו ולחזור אל החברה, לאחר שחיזק וביצר את עמדותיו ועקרונותיו הרוחניים, ואולי זוהי אף חובתו ושליחותו! גם חברה שמתבדלת ופורשת צריכה לזכור כי מציאות זו היא מציאות של דיעבד והמטרה העיקרית היא התערות והשפעה על החברה החלשה יותר מבחינה רוחנית.

שבת שלום,

       נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-9972023