בס"ד

דבר תורה לפרשת בהעלותך

פסח שני

בפרשתנו נצטוו ישראל בשנה השניה במדבר לחוג את חג הפסח במועדו – שנה אחת בדיוק לאחר יציאתם ממצרים, וכן עשו. אך הנה התברר שמספר אנשים היו טמאים באותו הזמן, ובגלל טומאתם לא יכלו לקיים את מצות קרבן הפסח. אנשים אלה פנו אל משה בטענה: "למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל"?!

משה רבנו, בהוראת הקב"ה, נענה לתביעתם, ומאפשר להם לקיים את מצות הפסח בתאריך אחר, וקובע כן לדורות. מעתה, כל מי שלא יכול היה להקריב הפסח במועדו מחמת טומאה או דרך רחוקה – יכול יהיה להקריב 'פסח שני' בי"ד אייר.

והנה דין זה נראה תמוה ביותר, שהרי כלל הוא בכל התורה כולה: 'אנוס רחמנא פטריה', היינו מי שנאנס ולא יכול היה לקיים מצוה אינו נחשב מזיד או אפילו שוגג אלא הוא פטור לגמרי. אם כן גם כאן, אדם שנטמא שלא מרצונו הרי הוא אנוס ואין כלפיו טענה, ומדוע אם כן ראתה התורה צורך לקבוע לו תאריך חדש שיוכל לקיים המצוה?! וכי מי שנאנס ולא זכה לישב בסוכה נקבע לו תאריך אחר לקיום המצוה?

אם נתבונן בעניינה של מצות הפסח ניווכח כי היא מצוה חשובה וייחודית, ואין היא כשאר מצוות עשה.

עיון בהלכות קרבן פסח מגלה קשר הדוק בין מצות הפסח למצות מילה. ראשית, ערלים שאינם מהולים אינם רשאים להשתתף בקרבן הפסח – "וכל ערל לא יאכל בו", ולא מצאנו הגבלה זו בשאר מצוות התורה. שנית, המבטל מצות קרבן פסח עונשו כרת, על אף שמצות פסח היא 'רק' מצות עשה. רק שתי מצוות עשה בתורה המבטלן ענוש כרת – פסח ומילה. עובדה זו מגלה לנו על חשיבותן הגדולה של מצוות עשה אלה, אך גם על הזיקה ההדוקה ביניהן. בנוסף, המדרש מגלה לנו כי ישראל זכו לצאת ממצרים בזכות שתי מצוות שיש בהן דם – פסח ומילה. על דם הפסח ודם המילה דרשו חז"ל את הפסוק "בדמייך חיי" – בזכות דם המצוות תזכי לחיים.

ליל יציאת מצרים הוא אחד המאורעות החשובים והמכוננים בחיי האומה הישראלית. בלילה זה בא הקב"ה בכבודו ובעצמו לקחת לו את ישראל לעם – "לקחת לו גוי מקרב גוי". עוצמת ההתגלות היתה כה גדולה עד כדי שבכורות מצרים לא יכלו לסבול ופרחה נשמתם, ובאותה שעה ירדה לעולם הנשמה הכללית של ישראל וישראל הפכו מפרטים יחידים לאומה כללית אחת. שמו של חג הפסח וקרבן הפסח נקבע כך משום שהקב"ה פסח על בתי בני ישראל במצרים, וזהו מהות עניינו.

על פי זה יכולים אנו להסיק כי עניינה של מצות הפסח דומה לעניינה של מצות המילה, ושתיהן הן 'כרטיס הכניסה' לעם ישראל. ברית המילה היא אות ברית קודש על גופנו המקשרת את היהודי לאביו שבשמים, וקרבן הפסח הוא ההתקשרות וההתכללות של כל יהודי עם עם ישראל. הלכות קרבן הפסח מורכבות מפרטים רבים המרמזים לאחדות, כגון: צולין אותו בשלמותו, אסור לשבור בו עצם, אין להוציאו מן הבית, יש לאוכלו בחבורה, ועוד (ראה בזה באריכות בספרו של אמו"ר 'בעקבות רשי' על פרשת בא).

בזכות דם המילה ודם הפסח עם ישראל יצא ממצרים – כלומר, הקב"ה רצה שעם ישראל יהיה שותף ביציאת מצרים ולכן נתן להם את שתי המצוות הללו.

עתה ניתן להבין מדוע נזדעקו אותם אנשים שנאנסו ולא יכלו לקיים הפסח במועדו – הם הרגישו שהם 'נשארו בחוץ', ולא זכו להיות קשורים באופן מהותי בעם ישראל ובקב"ה.

                                                                                      שבת שלום,

                                                                                           נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-9972023