בס"ד

                                                  טומאה וטהרה

בתחילת פרשת חוקת מצוּוֶה משה רבנו על עניין פרה אדומה. תכליתה של פרה זו להכין ממנה אפר שיטהר את הטמאים בטומאת מת.

עניין ה'טומאה' הוא אחד מסודות התורה, אך צריכים אנו לנסות ולקרב עניין זה אל השכל.

ישנם סוגים רבים של טומאה, כגון: טומאת נידה, טומאת נבלה, טומאת שכבת זרע, טומאת צרעת, טומאת מת, ועוד. יש להבין מדוע נושאים שונים אלה מוגדרים כ'טומאה', ומדוע 'טומאת מת' היא החמורה מכל עד שכדי להיטהר ממנה מוכרחים לקבל הזאה מאפר פרה אדומה.

מקובל לומר כי טומאה עניינה נטילת חיות, היינו מציאות של חיים וחיוניות שהפכה למוות, רִיק וחידלון. נביא לכך כמה דוגמאות:

טומאת נידה – דם הנידה נוצר מן הביצית שלא הופרתה. היה כאן פוטנציאל להיווצרות חיים שלא התממש. עניין זה שייך גם בשכבת זרע.

טומאת נבלה – בעל חיים שנסתלקה ממנו חיותו מטמא משעת מיתה.

טומאת צרעת – איברים ורקמות שנפסדו וניטלה חיותן.

על פי זה מובן מדוע 'טומאת מת' היא החמורה ביותר, שהרי נשמת האדם – נזר הבריאה – היא הביטוי לחיים השלמים והנעלים ביותר בבריאה, וכשהיא מסתלקת מן הגוף ועולה לגנזי מרומים החיסרון הוא עצום. ללא הנשמה נותר הגוף הגשמי ככלי ריק אין בו חפץ, ואם עד כה היה הוא כלי הביטוי של הנשמה הטהורה בעולם – עתה אין בו תועלת, ואין הוא אלא בשר ועצמות וסופו רימה ותולעה. גוף מת הוא 'אבי אבות הטומאה' משום שהתרחש בו שינוי קיצוני בין חיים שלמים לחידלון מוחלט.

כדי להיטהר מטומאת מת – להשתחרר ממציאות של מוות וחידלון – מצווה אותנו התורה להיפגש עם החיים הגשמיים בשיאם. 'פרה אדומה' מבטאת את עוצמת החיים – היא גדולה ובריאה, מספקת לאדם חלב ובשר, עצם שמה מבטא חיות (פרה לשון 'פריון'). הצבע האדום מבטא עזות ופריחה ועוצמה של חיוּת. התורה אף דורשת כי הפרה תהיה "תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול", היינו הופעה שלמה ללא שום חיסרון.

"ואתם הדבקים בה' א-להיכם חיים כולכם היום". אנו מצווים להידבק בא-להים חיים, היינו להשתדל ולחיות חיים מלאים ועוצמתיים, ולכן אם נפגשנו במציאות של חסרון חיים – טומאה – מן הראוי שנטהר את עצמנו כדי שנוכל לחזור למעגל החיים השלמים. חיים אמיתיים הם חיים של דביקות בבורא יתברך, חיים של קדושה וטהרה, להיות הגוף מוכשר לקבלת שכינה, ואף להיות ראוי להיכנס לבית המקדש – מקום הופעת השכינה בעולם ועבודת ה'.

בזמן הזה שאין בית המקדש קיים, ואין כמעט משמעות לדיני טומאה וטהרה – עלינו לאזור כוח ולנתב את כל עוצמות חיינו לעבודתו יתברך בקדושה ובטהרה.