לשמוע קול תורה – פסוק השבוע

פרשת תצוה

תלבושת אחידה

בפרשת תצוה אנו לומדים בפרוטרוט על בגדי הכוהנים. פרק שלם מוקדש לעיסוק בנושא, ובסיומו מופיעה אזהרה חמורה:

"וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֹן וָמֵתוּ חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו" (שמות כח, מג).

כוהן שניגש לעבוד בבגדיו האזרחיים או נכנס בהם לבית המקדש חייב מיתה. מה נורא כל כך בעבירה זו – שעונשה כה חמור?

הכוהן בעבודתו מחויב ללבוש תמיד את אותם הבגדים, ואין הוא רשאי כלל וכלל להוסיף בהם ממד אישי או להביע דרכם כל תחושה אישית. לא ולא, זוהי תלבושת אחידה. כל הכוהנים לבושים באותם ארבעה בגדים שמנתה התורה, תפורים מאותם הבדים. בדיוק.

אחידות זו מלמדת שמרגע שהכוהן נכנס להיכל או לעבודת הקודש הוא מגויס כל כולו לשירות עם ישראל ומאבד את הפנים הייחודיות שלו. אין הוא משרת את עצמו אלא את האומה כולה. הוא הופך לאיש אחר, לכוהן בלי שם פרטי, ואין זו העת להביע את רגשותיו האישיים או את טעמו האישי.

כוהן המסרב ללבוש את הבגדים המיוחדים לעבודתו חוטא בחטא חמור, כי הוא פוגע במהות תפקידו – לשרת את הכלל ולא את עצמו. בהיבט זה הכוהן כמוהו כשוטר, שכל דאגתו צריכה להיות נתונה לציבור, ואם הוא משתמש בסמכויותיו להתעשר או לקבל טובות הנאה הוא פוגע פגיעה חמורה במהות תפקידו.

ועם זאת, לכול זמן ועת לכל חפץ. הכוהן, כמו השוטר, אינו עובד עשרים וארבעה שעות ביממה שבעה ימים בשבוע. אחרי העבודה יחליף הכוהן את בגדיו, יחיה את חייו ויביע בלבושו את השקפת עולמו – אך עליו להפריד הפרדה מוחלטת בין שני זמנים אלו. בזמן המוקדש לעצמו יתלבש על פי טעמו, אך בעת שהוא מוקדש לציבור – התלבושת האחידה היא הביטוי החיצוני של האחריות העמוקה המונחת על כתפיו בדאגתו לאחר, במסירותו לכלל ישראל.

שאול דוד בוצ'קו