בס"ד                     לשמוע קול תורה – פסוק השבוע

פרשת מצורע

הציפור החיה

בפרשת תזריע למדנו על טומאת המצורע, בפרשתנו אנו לומדים על אופן טהרתו.
המצורע, שנענש על פגיעתו בחבריו בדיבורי פיו, נתבע לחיות בבדידות עד שייטהר, וכשהוא נטהר מצרעתו עליו לעבור טקס מורכב. בטקס הטהרה הכוהן לוקח שתי ציפורים, עץ ארז ואזוב ושני תולעת, הוא שוחט את אחת הציפורים ו... משלח את השנייה:

"אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים. וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה" (ויקרא יד, ו-ז).

רש"י מסביר את מהותם של האמצעים המשמשים לטהרת המצורע. עץ הארז מסמל את גאוותו של האדם, והאזוב והתולעת מבטאים את שפלותו – האדם שהתגאה כעץ ארז נדרש להשפיל עצמו כאזוב וכתולעת, וזו תקנתו. הציפור היא סמל הפטפוט, והואיל וחטאו היה ב"פטפוטי דברים" – טהרתו מתבצעת באמצעות הציפורים הפטפטניות. שחיטת הציפור מסמלת אפוא את דיכויים הנדרש של הדיבורים הרעים, אך אם אלו הם פני הדברים – מדוע ציוותה התורה לשלח את הציפור החיה על פני השדה? האם אין בשילוח הציפור מתן הכשר כביכול לחוטא לשוב אל הדרור שהוביל אותו אל החטא?

הציפור החיה מופיעה בפסוק שלוש פעמים – כי היא הציפור העיקרית והחשובה. באמצעות הציפור החיה התורה מלמדת אותנו שהאדם שחטא לא התכוון בהכרח להרע לחברו.

האדם משול לנהר זורם. דיבורו קודם למחשבתו, ובלי משים הוא עלול להזיק לעיתים. במהותו הוא שוחר חירות, וחירותו מביאה אותו לא פעם לפגוע בזולתו. כדי למנוע נזק נוסף לזולת היה ראוי לאסור את האדם החוטא, לקחת ממנו את הסמארטפון, לבודד אותו מהחברה האנושית – שלא יוכל עוד להתערב במתרחש הרחק ממנו ולא יוכל לשלוח שוב את חיציו.

ואכן, החוטא בלשון הרע נענש. הוא נשלח לבידוד ונדרש לחשבון נפש עמוק עד לטהרתו – אך בסוף התהליך יש טהרה. כן, זועקת התורה, שחטנו ציפור אחת – אך יש ציפור נוספת שנשארת בחיים, ואף שטובלים אותה בדם הציפור השחוטה היא נשארת חופשייה ונשלחת לחירותה על פני השדה.

התורה פונה כביכול אל החוטא ואומרת לו: חטאת בפיך וקיבלת את עונשך. אסרנו אותך לזמן מה, אך אין ברצוננו לחנוק אותך. אתה רשאי לחזור לסביבתך, להתערות שוב בחיי החברה. אתה יכול לדבר עם כולם, לשמוח עימם ולנסות להשפיע עליהם מאישיותך – אך אל תשכח לרגע את הציפור השחוטה. מעתה והלאה היה זהיר בדבריך!

הציפור החיה היא הקריאה לחירותו של האדם – אך אין זו חירות משולחת רסן כי אם חירות עם משמעת עצמית.

שאול דוד בוצ'קו