לשמוע קול תורה – פסוק השבוע

פרשת במדבר

ובנים לא היו להם

פרשתנו פותחת במפקד בני ישראל, ומציגה את מניין הפקודים בכל שבט ושבט משבטי ישראל.

בני לוי, המופקדים על המשכן, נפקדו בנפרד. בשל חשיבותם – האחריות על רוח ישראל – התורה מפרטת את שמותיהם של ראשי כל משפחה ומשפחה. את משפחת העילית של שבט לוי, משפחת הכוהנים, מציגה התורה בפירוט יתר: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַבְּכֹר נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים הַמְּשֻׁחִים אֲשֶׁר מִלֵּא יָדָם לְכַהֵן" (במדבר ג, ב-ג). בפסוק הבא, פסוק ד', התורה מוסיפה עוד פרטים על בני אהרן ומדגישה שתי נקודות מרכזיות: (א) נדב ואביהו מתו עריריים; (ב) אלעזר ואיתמר שירתו בחיי אביהם.  

"וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה' בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה' בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם".

מדוע היה חשוב לתורה לציין שלא היו ילדים לנדב ואביהוא?
על פי אחת הדעות במדרש רבה סיבת פטירתם של נדב ואביהוא הייתה שלא דאגו להתחתן וליצור המשכיות בעולם. על פי הבנה זו במדרש, מי שאינו מתאמץ להעניק חיים לעולם – חייו ניטלים ממנו. ואולם, על פי פשט הכתוב נדב ואביהוא מתו בשל חטאם – שהקריבו אש זרה.

נראה להסביר ששני העוונות קשורים זה בזה. האש הזרה שהקריבו נדב ואביהוא הייתה אש "אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" (ויקרא י, א). הם ביקשו לעבוד את ה' מתוך ליבם, בדרכם הם, בלי כל הכוונה של אביהם – הכוהן הגדול האחראי על עבודת המשכן. שני הבנים נהגו למעשה כאילו אין להם אב. הם היו חדורי השתוקקות לקרבת ה', אך חייהם ומאווייהם התמקדו בהתעלות הרוחנית שלהם-עצמם. הם לא ראו כל עניין לבטא במעשיהם את המשך פועלו של אביהם, ולא חשו כל צורך להתחתן ולהביא לעולם ילדים שימשיכו את פועלם.

מי שמנתק עצמו מהעבר אינו יכול להבין את משמעותו של העתיד, ומי שאיננו קשור לשרשרת הדורות אינו צריך בנים. הפסוק מלמדנו שתפקידם של הכוהנים איננו להתעלות ולהתרומם – כי אם להעלות ולרומם את כל העם לדורותיו אל ה'.

מסר זה מודגש בהמשך הפסוק באופן חיובי – בתיאור התנהגותם המופתית של אלעזר ואיתמר, שכיהנו "עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם". אלעזר ואיתמר מילאו את תפקידם על פי ההוראות של אהרן, מתוך הבנה מלאה שהם נועדו להמשיך את אשר החל אביהם.

פסוקנו מציג אפוא שתי דרכים זו מול זו: דרכם של נדב ואביהוא מול דרכם של אלעזר ואיתמר.