לשמוע קול תורה – פסוק השבוע
פרשת קרח
כִּי לֹא מִלִּבִּי
משה רבנו הוא סנגורם הגדול של ישראל. אנו פוגשים את משה מתפלל פעם אחר פעם במסירות נפש למען העם ומתחנן לה' שיקל בעונשם. דוגמה לכך מובאת בפרשתנו: כשבני ישראל מתלוננים ומטיחים במשה ובאהרן - "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'" (במדבר יז, ו) – משה רבנו פועל במהירות כדי לעצור מייד את המגפה שהחלה לפגוע בעם.
לעומת זאת, תגובת משה למרד קרח היא תגובה קשה ואלימה. קרח ועדתו פוגעים במנהיגותם של משה ואהרן ומאשימים אותם בנטילת השררה בכוח: "רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'" (שם טז, ג). היינו מצפים שמשה ימחל על כבודו – אך למרבה ההפתעה, בניגוד לטבעו, משה איננו סולח אלא דורש מה' עונש אכזרי במיוחד: בליעת קרח וכל אשר לו באדמה. כיצד נוכל להבין זאת?
התשובה נמצאת בפסוק הבא:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי" (טז, כח).
משה רבנו, העניו מכל אדם, לא חיפש מעולם הנהגה או שררה ולא העמיד את עצמו לשום תפקיד. גם במרד קרח לא חס משה רבנו ולו לרגע קט על כבודו האישי, אלא כל דאגתו הייתה נתונה לכבוד התורה. מטרת חייו של משה רבנו היא להביא את תורת ה' לעם ישראל, ומי שמפקפק בשליחותו וטוען כי הוא מינה את עצמו – קובע למעשה כי כל התורה כולה נהגתה מליבו!
משום כך באה התביעה הקשה כל כך, שהארץ תבלע את קרח ואת רעיונותיו ההזויים ולא יישאר זכר לטענה שמשה רבנו המציא את התורה. משה רבנו פועל על מנת שיהיה ברור לכולם בוודאות גמורה "כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי"!
בשונה מטענותיו של קרח, מרד העם "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'" ביטא אומנם כעס רב על העונש הכבד שהוטל על קרח ועדתו, אך לא היו בו קריאת תיגר על שליחותם של משה ואהרן או פקפוק ביסודות האמונה. ועל כן שלח משה רבנו את אהרן להציל את העם מרעתו – ובתגובה זו המחיש לעם כי בחירת אהרן לשמש בכהונה היא בחירתו הבלעדית של הקב"ה, ואינה נובעת כלל מתאוות שלטון אנושית. אהרן הכוהן הוא כול-כולו משרת העם בציוויו של ה'.
עונשם החריג של קרח ועדתו נועד אפוא להבהיר קבל עם ועדה כי כל התורה כולה ניתנה מאת ה' יתברך – וכל מעשיו של משה רבנו נעשים אך ורק מכוח ציוויו של ה'.
כִּי לֹא מִלִּבִּי.
שאול דוד בוצ'קו