סכסוך בין דורי
שכם בן חמור לוקח את דינה בת יעקב ומענה אותה. שמעון ולוי אחיה יוצאים במבצע מתוכנן היטב להצלתה – והורגים את כל אנשי העיר. בעקבות מעשה זה אנו נחשפים ל"דו שיח של חירשים" בין יעקב לבניו:
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי. וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (בראשית לד, ל-לא).
יעקב מכיר את בניו היטב ויודע כי לכול זמן ועת. את הביקורת הערכית הוא שומר לעת אחרת, לפני מותו, ולעת עתה הוא מסתפק בטענה הגיונית – שמעשיהם מסכנים את כל המשפחה.
תגובתם של בני יעקב מפתיעה. הם אינם מתייחסים כלל לטיעוני האב אלא רק פוסקים כי עונש המוות הגיע לאנשי שכם בדין על אשר הפקירו את אחותם.
יעקב פונה לבניו "מהראש" – הבנים מגיבים "מהבטן".
יעקב מצוי בגיל העמידה, מעשיו שקולים והגיוניים. הבנים צעירים חדורי אש, והם יעשו הכול כדי להישאר נאמנים למה שהם מאמינים בו.
שני דורות לפנינו – דור הגלות ודור התקומה.
הדרמה בפרשייה זו, כמו באירועים הבאים בפרשות וישלח-וישב, נעוצה בנתק בין האב לבין דור הבנים.
אולם לא לעולם יישאר הנתק. לא יארכו הימים והבנים ירדו למצרים ויזדקקו לעצות האב... אבל זה סיפור אחר – סיפורו של התיקון.