"וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ" (שמות כג, כה).
שלוש צלעות בפסוק, ולכל אחת נושא משלה:
"וַעֲבַדְתֶּם" – אתם;
"וּבֵרַךְ" – הוא;
"וַהֲסִרֹתִי" – אני.
הצלע הראשונה היא המצווה המוטלת עלינו להתפלל לה' יתברך. בתפילה אנו מפנימים שלא הכול תלוי בנו, ברצוננו ובהשתדלותנו.
בזכות הבנה זו יברך ה' את לחמנו ואת מימינו, כלומר יסייע להשתדלות שלנו – כי אין פרנסה בלי השתדלות ובלי פעולה של האדם. האדם נתבע לבצע את תפקידו הכפול – להתפלל ולהשתדל – והמענה למאמציו יהיה ברכה מאת ה'. הצלע השנייה היא אפוא השילוב בין פועלו של האדם לברכתו של ה'.
הצלע השלישית עוסקת ברפואה. הידע האנושי על אף גדלותו מוגבל הוא, ולהרבה מחלות אין מענה בכלים הרפואיים המצויים בידינו. על כך אומר לנו ה': "וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ", אני בעצמי אדאג לבריאותך ולרפואתך.
אתה האדם תתפלל ותשתדל – ואני אברך אותך, וברגעים שאתה חש חסר אונים – סמוך רק עליי.