מאמר לפרשת פקודי- מה התועלת בהשראת השכינה.
בני ישראל מסיימים את בניית המשכן, בשיתוף פעולה מעורר השראה תחת הנהגתו של משה רבנו. והנה מגיעה התוצאה הנפלאה – השכינה שורה במשכן:
"וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ, לד).
כה עצומה היא קדושת השכינה, עד כי אפילו משה רבנו איננו יכול להיכנס אל המשכן: "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן (שם לה). רש"י מבאר כי כשרצה ה' לדבר עם משה היה הענן סר מעל האוהל: "כל זמן שהיה עליו הענן לא היה יכול לבוא, נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו". הפסוקים הבאים מוסיפים כי עם ישראל כולו נשאר נטוע במקומו בכל עת ששכן הענן על המשכן, ורק בשעה שנסתלק הענן יכלו להתקדם: "וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם. וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ".
משה רבנו אינו יכול להיכנס, עם ישראל אינו יכול להתקדם. מהי אפוא התועלת בהשכנת השכינה במשכן?
השכינה במשכן מלמדת אותנו כי לכול זמן ועת לכל חפץ. עת לשתוק ועת לדבר, עת לשכון במקום ועת לנסוע.
קדושת המשכן דומה לשמש, המאירה ומחממת את הכול אך אינה מאפשרת להתקרב אליה בלי להישרף. השכנת השכינה מאפשרת לנו לקלוט משהו ממהות החיים, להבין שהעולם נברא עם קדושה ועם דרישה להתעלות.
אחרי שמשה רבנו מתחמם מקרני השכינה הנמצאות במשכן, השכינה מסתלקת ועליו לפעול ולהטמיע את דבר ה' בעולם. וכמשה רבנו כן בני ישראל – מתחממים ונטענים מקרני השכינה בעת שהענן מלא את המשכן, וכשהענן עולה הם נדרשים להתקדם ולפעול על פי הערכים שקלטו.
קרני השכינה המאירות נמצאות בכל עת בלימוד התורה. כמה חשוב שכל אדם יקדיש זמנים מיוחדים לשבת וללמוד תורה, לקלוט ולהפנים את קדושתה, ובבוא העת יוכל לקום ולפעול מכוח הדברים שלמד – ליצירת עולם טוב יותר.