ציות עיוור?

מאמר לפרשת שופטים.

הרב שאול דוד בוצ'קו - נשיא הישיבה, 02/09/2019 13:34:01

העולם מורכב מבני אדם רבים ושונים, ו"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" (ברכות נח, ב). גם חכמי ישראל חולקים אלה על אלה, ורבות הן הדעות בהבנת ההלכה. כיצד אפוא נדע כיצד לנהוג? משום כך ציוותה התורה להקים סנהדרין – שבה תיקבע ההכרעה הסופית שעליה אין לערער.

התורה אוסרת בכל תוקף להמרות את פי הסנהדרין: "וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז, י-יא). רש"י מחזק את תוקף האיסור בשם הספרי: "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין".

רבנים חשובים נוטים לא-אחת להשתמש בפסוקים אלו כדי לדרוש מהציבור לשמוע בקולם, ומטעימים כי הנוהג שלא כדעתם עובר על איסור "לֹא תָסוּר".

הרחבה זו של גבולות הפסוק לא רק שאיננה נכונה, היא גם מסוכנת מאוד! היא גורמת לאנשים ללכת כעיוורים אחרי מי שנחשב בעיניהם גדול בתורה – ולקדש כל אמירה שיאמר וכל מעשה אשר יעשה בלי לבחון אותם כלל בכלי ההיגיון והאמת.

זוהי סטייה ברורה מהוראת התורה בכמה היבטים, ונדגיש כאן שתי נקודות עיקריות:

ראשית, מצווה זו נאמרה רק על פסיקות של הסנהדרין – הרכב של 71 דיינים חכמי ישראל שישבו בבית הדין הגדול בלשכת הגזית בבית המקדש – ושום רב יחיד, גדול ככל שיהיה, אינו יכול להעיד על עצמו כי הוא הסנהדרין וכי דעתו היא-היא דעת התורה שאין לערער אחריה.

שנית, על פי הירושלמי דין "לֹא תָסוּר" נוהג דווקא כאשר פסיקת הדיינים איננה סותרת את ההיגיון ההלכתי, כלומר אפילו מן הסנהדרין אין לקבל כל קביעה בעיניים עצומות: "יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם? ת"ל ללכת ימין ושמאל – שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהיא שמאל" (הוריות פ"א ה"א).

וכך נפסק להלכה על פי המשנה: "הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו או תלמיד והוא ראוי להוראה והלך ועשה על פיהן... הרי זה חייב" (הוריות א, א). תלמיד שידע שהסנהדרין טועים ואף על פי כן נהג על פי פסיקתם חייב בקורבן, ואין הוא יכול לטעון שסמך על הסנהדרין.

לכאורה לפנינו שתי שיטות בחז"ל המנוגדות זו לזו. כיצד נגשר על הפער בין השיטות?

א. ישנם מצבים שבהם נדרש ציות מוחלט. לדוגמה, כאשר יש מחלוקת בין שני אנשים והם מגיעים לבית דין, ייתכן מאוד שהמפסיד יטען שפסיקת בית הדין מוטה ואיננה הגיונית – ועל כן הוא פטור מלציית לה. כנגד זה קבעו חכמים: אפילו אם ייראה לך שבית הדין אומר על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין – עליך לציית, כי ברור שאתה מסונוור מהיצר.

ב. מאידך גיסא, פסיקת בית הדין איננה תובעת מן האדם לבטל את עצמיותו ואת מחשבותיו. מתוקף דין "לא תסור" אסור לרב לפסוק פסק המנוגד לפסיקת הסנהדרין, אך אין בציווי זה דרישה אישית לפעול נגד המצפון. ולכן על אף שאין להמרות את פי הסנהדרין ולהורות בניגוד לדעתם, אין האדם מחויב לסמוך בעיניים עצומות על פסיקה שנראית לו שגויה.

שאלה זו מבטאת את המתח בין שני ערכים – ערך האחדות התובע שלא תהיה תורה כשתי תורות, ולעומתו החובה המוטלת על כל אדם להיות אחראי על מעשיו מול אלוקים.

הספרי והירושלמי מציינים אפוא שני פנים שונים של האמת המורכבת.

* על מנת להוריד את השיעורים ניתן - 1. להורידם באמצעות תוכנות או אתרים המיועדים לכך [למשל דרך לחיצה כאן]. 2. לפנות אלינו דרך הצור קשר שבאתר.

ציות עיוור?

בחירת בת זוג שיעור 5 חיבה חלק ראשון

בחירת בת זוג שיעור מספר 13 הכבוד יסוד הנישואין

בחירת בת זוג שיעור 8 התאמה מידותית