שני אסונות פקדו את עם ישראל בפרשתנו: פטירתה של מרים ומותו של אהרן.

פטירתה של מרים הביאה להתייבשות הבאר שהשקתה את ישראל בשנות המדבר, ובניישראל התלוננו על המחסור במים. בעקבות תלונתם חטאו משה ואהרן במי מריבה – ונגזרה הגזירהשהם לא ייכנסו לארץ:

"...וַתָּמָתשָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַלמֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן" (במדבר כ,א-ב).

גם אהרן נפטר בפרשתנו, ומייד אחרי מותו תקפו הכנענים את ישראל. השלום הופר:

"וַיִּרְאוּכָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּלבֵּית יִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָדיֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶםבְּיִשְׂרָאֵל..." (במדבר כ,כט-כא, א).

 מה הקשר בין מותם של צדיקים אלולצרות שפקדו את ישראל לאחר מותם?

הצדיקים מקיימים את העולם בצדקותם. מרים היא האם שגוננה על ילדי ישראלכבר במצרים. בזכות אהבתה זכה עם ישראל לשפע של מים בפנים שוחקות, ומשמתה פסק השפע שהורעףעל העם מכוחה. האם נפטרה, הביטחון של בני ישראל עורער, והם יצטרכו מעתה למצואדרכים חלופיות להמשך הדרך. מרים מסמלת את תחילתו ואת סופו של דור המנהיגים שהוציאואת בני ישראל ממצרים.

אהרן הוא המנהיג אוהב השלום ורודף השלום, ובזכותו שכנו בישראל אהבהואחווה. עם מותו של אהרן, האב המאחד את כל בניו, התמוסס כביכול הדבק המחבר ביןחלקי העם. וכשבני ישראל אינם מאוחדים מתחילות הצרות – כי השלום הפנימי הוא העָרֵב לשלומנו והמגן עלינו מהתקפות חיצוניות. זמן רב יעבור עד שיצליחו ישראל,בתקופת מלכותם של שאול ודוד, לשים קץ לשבטיות ולבנות מחדש את האחדות הנצרכת בעםישראל, שהיא המבטיחה את ביטחון הגבולות.

דור דור ודורשיו.