התורה מתייחסת בפרשתנו לנביא השקר ומתריעה שלא ללכת אחריו – אפילו אם הוא מוכיח כביכול את כוחו באותות ובמופתים. לאחר אזהרה זו מצווה התורה:

"אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן" (דברים יג, ה).

הפסוק כולל שישה ציוויים כמעט זהים, שכולם תובעים נאמנות לה'. מה ייחודו של כל ציווי? נבאר את הפסוק בהקשר של נביא השקר:

אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ. הרמב"ן מפרש כי תביעה זו משלימה את האיסור לשמוע לנביא השקר: אל תלכו אחרי הנביא המנסה להרחיק אתכם מה' – היו נאמנים לה', והאמינו בו שהוא יוצר כול.

וְאֹתוֹ תִירָאוּ. בני אדם נוטים מטבעם לפחד מאנשים בעלי כריזמה המטילים את מוראם על הציבור. אל תראו מהם, תובע הפסוק, אלא רק מה'!

וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ. יש להתמקד בקיום המצוות ולא להסתנוור מסגולות חסרות תועלת.

וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ. על פי פירושו של רש"י "קולו" כולל בתוכו את קול נביאי האמת שבכל דור ודור ואת קולם של חכמי הדורות – הנאמנים לתורת ה' ואינם משנים בה דבר.

וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ. "איזו היא עבודה שהיא בלב - הוי אומר זו תפילה" (תענית ב, א). עלינו לכוון את תפילותינו ואת שיח ליבנו לה' ולא לשום אמצעי זולתו. רק "אֹתוֹ תַעֲבֹדוּ" ולא שום שליח, גדול ככל שיהיה. כמובן שאפשר לפנות לצדיק בבקשה שיצרף את תפילותיו לתפילותינו, אך תמיד יש לזכור כי איננו מתפללים לצדיק כי אם לה' לבדו.