בתחילת ספר דברים נאמר: "אלההדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן, במדבר בערבה מול סוף בין פארן וביותופל ולבן וחצרות ודי זהב... ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש דיבר משהאל בני ישראל...”.

רש"י, בעקבות המדרש, מסביר שמשהדיבר את הדברים האלה אל בני ישראל בעבר הירדן, סמוך למותו, מעט לפני כניסת עםישראל לארץ ישראל. את הרשימה "במדבר, בערבה, מול סוף" וכו' מבאררש"י כתוכחה מרומזת של משה לישראל על כל המקומות בהם הכעיסו לקב"ה וחטאולפניו, כגון "ודי זהב – הוכיחן על העגל שעשו בשביל (=בגלל) רוב זהב שהיהלהם...".

ונשאלת השאלה: וכי זה מה שמצא משה רבנו לנכוןלומר לעם ישראל בתחילת דבריו, רגע לפני כניסתם לארץ, רגע לפני מותו? לכאורה היה מתאיםיותר לתת להם דברי חיזוק ועידוד לקראת האתגרים הבאים!