בפרשתנו אנו קוראים על הברכות והקללות בהר גריזים ובהר עיבל. במסגרתהקללות מפורטים 12 איסורים הפותחים במילה "ארור". הצד השווה לכולם, כפישהסבירו המפרשים, הוא היותם עבירות הנעשות בסתר, הרחק מאור הזרקורים. לדוגמה,"ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה... ושם בסתר", "ארור מסיג גבולרעהו" – שזהו גזל שאינו מורגש, או איסורי עריות בתוך הבית.

אחד האיסורים הללו מופיע בפסוק: "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹוְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן" (דברים כז, טז).

מיקום האיסור בינות לכל ה"ארורים" מלמדנו שגם עבירת "מקלהאביו ואמו" היא עבירה הנעשית בסתר. אין מדובר כאן באדם שמתחצף להוריו אושפוגע בכבודם בצורה זו או אחרת, אלא באדם שבז להוריו בלבו. זוהי עבירה שבלב.

איסור זה קשה להבנה. וכי מה יעשה אדם שהוריו נראים לו מיושנים, נעדריהשכלה או חסרי ערכים? הרי רק טבעי-הוא שיבוז להם. באה התורה ומתרה באדם: עליךלהפנים ולזכור שאלו ההורים שלך! הם אלו שנתנו לך את חייך במתנה, בלעדיהם לא הייתבעולם. אסור לך לחשוב עליהם מחשבות שליליות – חובה עליך לחפש ולמצוא או האור שבהםולהעריך בהם את כל הראוי להערכה. את החסרונות ואת הפגמים תתרץ לעצמך באיזו דרך שתבחר,אך תמיד תנצור בלבך שהם הוריך והם ראויים להערכתך, יהיו אשר יהיו תכונותיהם ואורחחייהם.

התורה מלמדת אותנו שהכרת הטובה הנדרשת מהאדם אינה באה לידי ביטוי רקבמעשים. מי שמקלה את הוריו, כלומר שהוריו אינם נחשבים בעיניו, הריהו לוקה בכפיותטובה.