מאמר מאת ראש הישיבה לפרשת לך לך.
"וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵא-לֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים" (בראשית יז, ז-ח).
בשני הפסוקים הללו חוזרת פעמיים האמירה שה' יהיה לא-לוהים לעם ישראל, בפעם הראשונה בהבטחת הזרע ובפעם השנייה בהבטחת הארץ.
משמעות ההבטחה הראשונה, הבטחת הזרע, היא נצחיות עם ישראל. ואכן, אין עוד שום עם בעולם העתיק ובהיסטוריה כולה שהמשיך והתקיים ברציפות במשך כל כך הרבה דורות. הבטחה זו קוימה במלואה.
גם ההבטחה השנייה, הבטחת הארץ, הולכת ומתקיימת לנגד עינינו. אין עוד דוגמה בעולם לעם שתהליך התהוותו החל בארץ זרה, שהגיע לארצו והתיישב בה אך גורש ממנה וירד לגלות – וחזר אליה אחרי 2000 שנות גלות! אנו עדים בכל יום ובכל רגע לתהליך קיומה של הבטחה זו.
נצחיות ישראל וחזרתו לארצו הן ההוכחות שיש א-ל בעולם.
מעניין לשים לב כי בשתי ההבטחות אין כל דרישה מישראל – רק הבטחה וקביעה. זוהי ברית מוזרה שחתום עליה לכאורה רק צד אחד, שהרי גם האמירה "והייתי להם לא-לוהים" אינה מוצגת כדרישה אלא כעובדה. אין כאן תנאי לבני ישראל – אם תקבלו אותי לא-לוהים אקיים אני את הבטחותיי – לא ולא! אני אקיים את הבטחותיי, אומר לנו הקב"ה, ואהיה לכם לא-לוהים אם תרצו או לא תרצו. רק דרככם תיוודע א-לוהותי לעולם.
עם ישראל הוא השגריר של הא-ל עלי אדמות – בין ביודעין ובין שלא ביודעין.
לא נוכל לברוח מתפקידנו להקים משפחות בארצנו, משפחות שמקבלות את ה' לא-לוהים וממליכות אותו בעולם.