בס"ד

פרשת לך לך

בטחון מול השתדלות

אברהם אבינו מגיע לארץ ישראל לאחר שעקר עצמו מארץ מולדתו, אך בארץ ישראל שורר רעב כבד ואברהם נאלץ לרדת למצרים כדי להחיות את נפשו (יב, י).

נחלקו המפרשים האם החלטתו של אברהם אבינו לרדת למצרים הייתה נכונה או שמא היה זה חטא.

לפי רש"י היה זה ניסיון נוסף לאברהם: 'לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה, שאמר לו ללכת אל ארץ כנען ועכשיו משיאו לצאת ממנה". ומסביר אבי מורי (בספרו 'בעקבות רש"י' על אתר): 'אברהם עמד בניסיון, וזכותו היא שלא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה... חרפת הרעב הייתה גדולה מאד, ואברהם היה עלול למות...'. כלומר, הניסיון לא היה אם להישאר בארץ ישראל למרות הרעב או לצאת ממנה, כי מוכרח היה אברהם לצאת מן הארץ כדי לא למות ברעב, וזאת הייתה ההשתדלות המוכרחת באותו עניין. הניסיון, בו עמד אברהם בהצלחה, היה שהמשיך להאמין בקב"ה ללא עוררין וללא פקפוק, גם כשלכאורה המציאות הראתה לו ההיפך מן ההבטחה האלוקית שקיבל לפני שהגיע אל הארץ.

בניגוד לכך כותב הרמב"ן: 'יציאתו (של אברהם אבינו) מן הארץ... עוון אשר חטא, כי האלוקים ברעב יפדנו ממות...'. כלומר, אברהם אבינו צריך היה לבטוח בקב"ה שיזמין לו אוכל גם בימי הרעב הכבד ולהישאר בארץ ישראל!

יתכן ומחלוקת נקודתית זו של רש"י והרמב"ן היא בעצם מחלוקת עקרונית בכל נושא 'אמונה ובטחון', ומה היחס הנכון בין בטחון בקב"ה לבין חובת ההשתדלות של האדם.

אכן מצאנו שהרמב"ן כותב בכמה מקומות שלעובד ה' ישנה חובה להאמין בקב"ה באופן מוחלט ולצמצם ככל שניתן את השתדלותו האנושית. למשל, בעניין הזדקקות לרופאים כתב: 'ורפוא ירפא – היינו שניתנה רשות לרופא לרפא, אבל העובד השלם אין ראוי לדרוש כלל ברפואה הטבעית, ולדידיה גם בפרנסה אין צריך שום השתדלות, רק בטחון בה' " (מובא בספר 'אבן ישראל' לר' ישראל מסלנט דרוש ג; ועיין באריכות בפירוש הרמב"ן על התורה ויקרא כו, י).

לעומת זאת מצאנו ברש"י, שמצדיק כאן את יציאתו של אברהם לחו"ל, על אף שסובר שמעלתה של ישיבת ארץ ישראל היא גבוהה מאוד. וכך כתב בביאור דברי הקללה בפרשת כי תבוא (דברים כח, סד): "והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ, ועבדת שם אלוהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך – לא עבודת אלילים ממש, אלא מעלים מס וגולגוליות לכומרי עבודת כוכבים". כלומר, עפ"י רש"י, התורה מכנה את עצם המגורים בחול ותשלום המס שם לגויים כעבודה זרה, ואף על פי כן במקרה של הרעב הכבד שהיה לאברהם אבינו חייב היה הוא לצאת לחו"ל ולהחיות נפשו, משום חובת ההשתדלות האנושית המוטלת עליו, שלא לסמוך על הנס.

איך נחיה אנחנו עם שיטות כ"כ מנוגדות?

אומר ר' ישראל מסלנט שהדרך הסלולה לכולנו היא שיטתו של בעל 'חובות הלבבות', שכותב: 'צריך לבטוח בהקב"ה ע"י השתדלות דייקא כי אסור לסמוך על הנס, ואף שאין מעצור לקב"ה להושיע אף בלא השתדלות אעפ"כ מה שבכוחו לעשות מחוייב הוא לעשות". אמנם ישנם יחידי סגולה שחיים מעל הטבע ולהם ראויה שיטתו של הרמב"ן.

אם כן, אנחנו שאיננו יחידי סגולה, מה ניקח משיטת הרמב"ן? נלמד מהרמב"ן הזה על מעלתה של ישיבת ארץ ישראל, שלשיטתו גם בסיטואציה בלתי אפשרית אין לצאת מארץ ישראל. ואכן אנו רואים בחוש שישיבת ארץ ישראל כרוכה לא מעט פעמים במסירות נפש של ממש!

                                                           שבת שלום

                                                           נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-9972023