אחת הפרשיות הקשות והסבוכות בתורה היא 'עקידת יצחק'. התורה עצמה מדגישה בפתיחהלפרשיה זו שמדובר כאן בניסיון לאברהם – "והא-להים ניסה את אברהם" – מהשלא נאמר בפירוש בשאר ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו.

בבואנו ללמוד את עניין 'עקידת יצחק' עלינולשאול מהי מטרתו של הניסיון? מה הטעם לדרוש מאברהם אבינו לבצע מעשה הנוגד כל היגיוןומוסר וערכים, ואף מתנגד לכל מה שאברהם אבינו ניסה להפיץ באנושות כולה!

ואם בכל זאת כך היה רצון הבורא – מדוע נצטווה אברהם לעצור ולא לשלוח ידו אל הנער?

נראה לומר שיש ב'עקידת יצחק' שני חלקים,ויש בהם כדי ללמדנו מוסר בסיסי עד ימינו אלה.

אכן, המוסר האנושי אותו אנו מכירים כיוםדוחה בשאט נפש רצח, וכל שכן רצח בנים, עבור פולחן דתי. רגש מצפוני זה נובע מצלםאלוקים הפשוט הטמון באדם. אך יש לזכור כי 'המוסר האנושי' הוא מנגנון שיכול לתעתעבנו, ויש בכוחו להוביל את האדם לכל מיני אבסורדים. מה שנראה מוסרי בעיני אדם אחד נראהבלתי מוסרי בעיני אדם אחר, או בעיני דור אחר או בעיני חברה אחרת. דוגמא לכך היאהשקפת עולמם המעוותת של הנאצים ימ"ש, שאסרו את השחיטה הכשרה, וכיבדו בעליחיים ונהגו עם חלקם בנימוס רב, אך בד בבד רצחו מיליוני בני אדם בשם תורת מוסרמעוותת. משום כך אי אפשר לתת ל'מוסר האנושי' להנהיג את העולם אלא מוכרח להיות מעליומוסר אלוקי שאינו תלוי בכלום.

וכך כותב הראי"ה קוק (בפיסקה הראשונה של 'מוסר הקודש', אורות הקודשריש חלק ג): "מלאים אנו רגש מוסר, כמהים אנו לחיות חייםחיי טוהר, ...החפץ הפנימי שלנו חושק שיהיה רצוננו הקבוע טהור וקדוש, שתהיה כל מגמתחיינו ברורה ומכוונת להאידיאל היותר נשגב בחיים. וכל אלו התשוקות אינן מתגשמות כיאם ע"י מסירותנו הפנימית והחיצונה אל אור ד' , אל המוסר האלוקי,המתגלה בתורה, במסורת , בשכל, וביושר". ועוד כתב שם (פיסקה ב): "המוסר של החולאיננו עמוק, ואינו נכנס בפנימיות הנשמה, ואע"פ שהאדם נמשך אחריו לטובה, ע"ישמכיר את היושר שיש בדברי הגיון, אין להדרכה זו תפיסה עומדת בפני ההסתערות שלתאוות שונות, כשהן מתעוררות בחזקה. וקל וחומר שאין ביד מוסר רפוי כזה להדריך אתהכללות, את הציבור האנושי בעמקו והיקף גדלו".

זהו החלק הראשון של ניסיון העקידה,ומטרתו שאברהם אבינו ויצחק בנו ינחילו לכל צאצאיהם שהמוסר האלוקי הינו מוחלטועליון על הכל, גם אם הוא מתנגד להיגיון הפנימי ומוסר האנושי שלנו. ואכן, שניהםמוכנים לבצע כל מה שהקב"ה דורש מהם, ויש להם הסכמה לקבל על עצמם עול מלכותשמים מלאה. אך הנה, ברגע שהוכיחו זאת, והגיעו אל הנקודה בה יבצעו את המעשה שנצטוועליו, הקריאה בוקעת ועולה: "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה"!המוסר הטבעי והרגש האנושי של חמלה ואהבה טבעית לבנים עולה ומתפרץ, כי הוא ביסודונכון ואמיתי ובאמת אין ראוי לו לאדם לשחוט את בנו: "קול ד' בכוח, ע"ימלאכו עושה דברו אומר, שהציווי המוחלט, בין מצד הצדק להימנע מרשע של שפיכות דמים,בין מצד הטבע להינזר מכל דבר הפוגע ברגשי האב, המלאים אהבה לבנו חמודו, הוא קייםבעינו. ...על כן "אל תשלח ידך אל הנער", בכל חומר האיסור הפשוט והישרשבדבר, ואל תחשוב שיש כאן ניגוד מפעלי בין אהבת האב הטהורה שלך לבנך יקירך לביןאהבת ד' האצילית..." (סידורעולת ראי"ה, ח"א עמ' צב-צג).

אבותינו אברהם ויצחק הנחילו לנו לדורי דורות את מסירות הנפש לדבר ה' ובמקביל גם אתהמוסר הטבעי, שבמהותו מותאם למוסר האלוקי, ומ'עקידת יצחק' למדנו שאין לחסוםולהתעלם ממצפוננו הטהור.