בס"ד

"ויצא יצחק לשוח בשדה"

התורה מספרת לנו כי יצחק אבינו יצא "לשוח בשדה לפנות ערב" (בראשית כד, סג), ובאותה שעה באה לקראתו שיירת הגמלים של עבד אברהם, ועמהם רבקה אמנו המיועדת להיות אשתו.

נחלקו המפרשים במשמעות המילים "לשוח בשדה", ופירשוה על דרך הפשט ועל דרך הדרש:

על דרך הפשט: 'לטייל/ללכת בין השיחים' (אב"ע), 'לטעת אילנות ולראות ענייני פועליו (רשב"ם, חזקוני), 'לשון שיחה, לדבר לאיש שיוצרך לדבר עמו' (חזקוני בפירוש שני).

על דרך הדרש: לשון תפילה, להתפלל (אונקלוס, רס"ג, רש"י, ספורנו, כלי יקר). מכאן למדו חז"ל כי יצחק אבינו תיקן תפילת מנחה, שהרי יצא "לשוח בשדה לפנות ערב" – בזמן מנחה.

אך הנה על שתי דרכי הפירוש מתעוררת קושיא:

על דרך הפשט קשה, מדוע צריכה התורה לספר לי על עיסוקים טפלים וחסרי משמעות שעשה יצחק באותה שעה, הרי התורה אינה ספר סיפורים, ולא נכתבו בה אלא עניינים שיש בהם עומק וחשיבות!

ומאידך קשה על דרך הדרש, שהרי פירוש זה נראה רחוק מאוד מן הפשט.

נראה לענ"ד לומר כי שני הפירושים שלובים ואחודים זה בזה, ובאמת מילת "לשוח" סובלת ומכילה את שני הפירושים, והדרש הוא למעשה עומקו של הפשט.

בשימוש במילה "לשוח" מלמדת אותנו התורה כי אדם גדול כיצחק אינו מפריד באורח חייו בין דבקות ותפילה לה' יתברך לבין עיסוק בענייני חולין. אצל יצחק אבינו גם ענייני החולין הסתמיים כטיול בין השיחים, או ענייני עסקים כנטיעת אילנות וראיית ענייני פועליו, או ענייני חברה כשיחה עם אדם אחר – כולם הם חלק מעמידתו לפני הקב"ה, ושווים הם במעמדם לתפילתו. המילה "לשוח" מאחדת את שני העניינים – החולין והתפילה – כי באופן אמיתי אין ביניהם פירוד.

נראה לי שרעיון זה מקביל לדבריו הנפלאים של הראי"ה קוק בספרו עולת ראיה:

"התפילה המתמדת של הנשמה מתאמצת היא תמיד לצאת מן ההעלם אל הגילוי, להתפשט על כל כוחות החיים של כל הרוח והנפש וכל כוחות חיי הגוויה (=הגוף) כולה, והיא משתוקקת גם כן לגלות את מהותה וכח פעולתה על כל הסביבה, על כל העולם והחיים..." (ח"א, ענייני תפילה פסקה א').

ואפשר שזו הסיבה לכך שיצחק אבינו תיקן דווקא את תפילת המנחה, כדברי חז"ל, כי תפילה זו היא באמצע היום, בעיצומם של העיסוקים של כל אחד ואחד מאיתנו, והיא דורשת מאיתנו לעמוד לפני הקב"ה מתוך הטרדות והעיסוקים. ללמדך שגם העיסוקים היומיומיים צריכים להיות מוארים מן התפילה, והשאיפה היא שהם עצמם יהיו חלק מתפילה אחת ארוכה, כלומר חיבור תמידי עם רבש"ע!

                שבת שלום,

                  נחום בוצ'קו