בס"ד

דבר תורה לפרשת תולדות

הברכות של יצחק

פרשתנו מספרת על החלטתו של יצחק לברך את עשו, ועל "גניבת" הברכה על ידי יעקב. כאשר עשו מבין שיעקב "גנב" לו את הברכה, הוא דורש מיצחק אביו לברך אותו גם כן, ואכן יצחק מברך גם את עשו. אך בזאת לא תמו ברכותיו של יצחק. בסוף הפרשה, לפני שיעקב יוצא לחרן, יצחק אביו מברך אותו פעם נוספת, בברכה חדשה.

אם נעיין מעט בתוכן הברכות נגלה כי הברכה הראשונה, שהייתה מיועדת לעשו, עניינה שפע גשמי – "ויתן לך הא-להים מטל השמים ומשמני הארץ... יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים...". הברכה השניה, אותה קיבל עשו, פחותה בערכה מזו הראשונה – "משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל, ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד...". הברכה השלישית, אותה קיבל יעקב, היא ברכה משמעותית מאין כמוה – "וא-ל שדי יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים, ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך איתך, לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן א-להים לאברהם".

ולכאורה קשה, שהרי אם מלכתחילה רצה יצחק לברך את עשו בברכה הראשונה, ויעקב בא ו"גנב" אותה, מדוע לא ברך יצחק את עשו בברכה השלישית שהייתה ברשותו, או לחילופין יעשה מעין התרת נדרים ויבטל את הברכה שנתן ליעקב בטעות, ויחזור ויברך את עשו בברכה זו! מדוע יצחק אינו שומר על רצונו לברך את עשו ונותן ליעקב ליהנות מ"מעשה הגנבה"?

בתחילת הפרשה נאמר: "ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים, ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו...". משמע מכאן שיצחק רואה באופן חיובי את הצד הארצי של עשו.

לכאורה יש כאן חלוקה מאד ברורה: עשו הינו איש הגשמיות, ויעקב הוא "איש תם יושב אוהלים", היינו איש התורה והרוחניות, וישנה דיכוטומיה מוחלטת בין שני האישים והעולמות. יצחק חשב שכך צריך להימשך ולכן הזמין את עשו להכין לו מטעמים, שהם עניין ארצי, וכך הוא ישפיע עליו את המשכיות הברכה הגשמית. את ברכת אברהם, הסגולה הישראלית, תכנן יצחק להעביר לבנו יעקב.

רבקה לא הסכימה לכך. רבקה הבינה כי רק יעקב הוא ההמשך הישיר של האבות, וכי ממנו ייוולדו 12 השבטים שמהם יווצר עם ישראל. כדי לבנות את עם ישראל בצורה הטובה ביותר צריך שיהיו בשורשו שתי הבחינות – גם הגשמית וגם הרוחנית.

כשיעקב הולך בעצמו להביא שני גדיי עיזים ומלביש את עצמו בבגדי צייד, יצחק מבין שיעקב אכן ראוי לנהל חיים גשמיים ולהיות השורש של האומה הישראלית, והכיר בכך שגם הצד הגשמי של הכלל חשוב לא פחות.

עתה מובן כל המהלך. ברגע שיעקב קיבל את הברכה הגשמית, לאחר שהוכיח כי הוא ראוי לה, שוב לא שייך לברך בה את עשו. את ברכת אברהם תכנן יצחק מלכתחילה לתת ליעקב וכך הוא אכן עושה. עשו נדחה מן הברכות משום שיצחק הבין שלא תהיה בו המשכיות לאבות כלל.

זכינו בדורנו לחזור לארץ ישראל ולהקים בה מדינה עם כל המערכות הארציות שלה, כברכת יצחק את יעקב כשהכין לו את המטעמים. מי ייתן ונזכה לראות איך שתי הברכות – הגשמית והרוחנית – משלימות זו את זו במדינה, ולא חלילה סותרות או מתנגשות זו בזו.

שבת שלום,

נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-9972023