בס"ד

לפרשת במדבר וחג השבועות

מכלול הלידות בפרט ובכלל

בפרשתנו נאמר (ג, א): "ואלה תולדות אהרן ומשה... ואלה שמות בני אהרן...", הנה שמות בניו של משה לא נזכרו ואף על פי כן נאמר "תולדות אהרן ומשה"! מסביר רש"י (עפ"י סנהדרין יט ע"ב): "ונקראו 'תולדות משה' לפי שלימדן תורה, מלמד שכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". למדנו מכאן שיש לאדם שתי לידות, גופנית ורוחנית – הגופנית שבא גופו לעולם ע"י הוריו, והרוחנית שלומד תורה ע"י רבו. בעל ה'תורה תמימה' (שם) מסביר מדוע מכונים רב ותלמיד בתואר אב ובן: "דמי שממציא דבר חכמה נקרא אב לה, מפני שהוא מולידה (ומביא ראיה מן הפסוקים בבראשית (ד, כ-כא): "הוא היה אבי יושב אהל ומקנה... הוא היה אבי כל תופש כינור ועוגב"), וממילא מי שמקבל ממנו לימוד אותו הדבר הרי הוא אליו ביחס בן".

בגמרא (סנהדרין צט ע"ב) מצאנו חידוש זה בשינוי לשון קל: "אמר ריש לקיש: כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן"", ויש להבין ההבדל בין לידה לבין עשייה. מסביר בעל ה'תורה תמימה' (שם) שעשייה עניינה תיקון וחידוש, כמו "ועשתה את צפורניה", ומי שלומד תורה הרי הוא כמו בריה חדשה. יש בכך תוספת עומק לעניין – לימוד תורה הוא לידה רוחנית המתקנת ומשכללת את האדם.

במתן תורה בסיני חווה עם ישראל כולו 'לידה' מחודשת, והפך לבריה חדשה. זהו עומק דברי המדרש המספר כי בשעת מתן תורה פרחה נשמתם של ישראל ושוב חזרה אליהם – כי על ידי קבלת התורה קנה עם ישראל דרגה חדשה והפכו כולם לבריה חדשה.

לידה רוחנית זו של עם ישראל באה לו לאחר הלידה הגשמית שעבר ביציאת מצרים, וכפי שביאר באריכות המהר"ל (גבורות ה', פ"ג) על פי הפסוק: "לקחת לו גוי מקרב גוי", וכדברי המדרש: "כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים כעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה והרועה נותן ידו ושומטו", עיי"ש.

ניתן לראות בהיסטוריה של עם ישראל תהליכים המשולים ללידה, וכנגדם הוא גם כן באדם הפרטי:

הלידה הראשונה של עם ישראל היא יציאת מצרים, וכנגדה באדם הפרטי יום הלידה של האדם.

הלידה השנייה של עם ישראל היתה במתן תורה, ובאדם הפרטי לימוד התורה של כל תלמיד עד כדי כך שהמלמד נחשב כאביו.

הלידה השלישית היא הכניסה לארץ ישראל, בה המימד הלאומי יוצא מהכוח אל הפועל, שהרי מצוַת ישוב ארץ ישראל אינה מוטלת על יחידים אלא על האומה כולה שתהיה ריבונית בארץ ישראל - מימד זה אינו יכול להתקיים בגלות ולמעשה "נולד" בארץ ישראל, וכנגדה גם האדם הפרטי העולה לארץ ישראל חווה מעין לידה חדשה, וכפי שכתב הראי"ה קוק (אורות עמ' קסו): "תיכף כשבא אדם לארץ ישראל מתבטלת נשמתו הפרטית מפני האור הגדול של הנשמה הכללית הנכנסת לתוכו".

לידה רביעית באדם הפרטי היא יום חתונתו. הזוהר הקדוש מגדיר את הרווק כ'פלגא דגופא', כלומר חצי בן אדם, ורק בחתונה האדם הופך להיות שלם ויכול לעבוד את הקב"ה בשלמות. יתכן לומר שההקבלה ללידה זו במימד הכללי היא בניית בית המקדש, שם החיבור היותר שלם בין הקב"ה לבין עם ישראל, וכפי שאמרה המשנה (סוף תענית): "ביום חתונתו – זה מתן תורה, וביום שמחת לבו – זה בנין בית המקדש".

יהי רצון שנזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו ולשלמות באופן פרטי וכללי.

שבת שלום וחג שבועות שמח

                                                  נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-9972023