בס"ד           

                    
                         פרשת נשא

3 הרגלים מול חגי דרבנן

בפרשתנו אנו קוראים באריכות את 'פרשת הנשיאים', המתארת את קרבנם (הזהה) של כל אחד מנשיאי ישראל בחנוכת המשכן. חכמים תיקנו לנו לקרוא פרשייה זו גם בימי החנוכה, וזאת משום שחנוכת המזבח של בית שני נערכה בכד כסלו (ראה חגי ב, יח), ואף מלאכת המשכן הסתיימה במדבר בכה כסלו (פסיקתא רבתי, פיסקא ו), וכמובן, טיהור בית המקדש על ידי החשמונאים שחידש את עבודת הקורבנות, והיה בו מעין חנוכת המקדש. אם כן, אנו רואים כאן השוואה שעשו חז"ל בין חנוכה, שהוא חג מדרבנן, לבין חנוכת המשכן המתוארת בתורה.

אין זה עניין מקרי. כבר כתב ה'שפת אמת' שלכל חג שהוא מדרבנן ישנה מקבילה בחגים דאורייתא, ויש בכך מעין הקבלה בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה (חנוכה, שנת תרמא, ד"ה חנוכה ופורים): "רק הג' רגלים המפורשים בתורה הם תורה שבכתב, ויש נגד זה גם כן רגלים מתורה שבעל פה, והם אורות המקבלים כדמיון אור הלבנה שהיא מאור החמה כידוע", כלומר, לכל אחד משלושת הרגלים ישנה מקבילה בחגים דרבנן שהם מקבלים את אורם מהחגים דאורייתא. ההבדל המהותי ביניהם הוא שהחגים מן התורה הם בבחינת 'איתערותא דלעילא', כלומר, נקבעו ע"י תורה שבכתב, ואילו החגים מדרבנן הם 'איתערותא דלתתא', ונקבעו בזכות ההשתדלות של האומה הישראלית.
ממשיך ה'שפת אמת' ואומר: "וחנוכה הארה מחג הסוכות, ופורים מחג השבועות", כלומר, חנוכה יש בו הארה מחג הסוכות, ושניהם שמונה ימים, ועניינם השראת שכינה - במדבר השכינה סככה על עם ישראל ע"י ענני הכבוד, וכך היו מוארים מהאור האלוקי, וכן בחנוכה ע"י מרד החשמונאים שהיה בסייעתא דשמיא טיהרו את בית המקדש, ומאז אנו מאירים את החושך החורפי ע"י הדלקת נרות ובכך משרים שכינה בביתינו. וכן פורים מקבל הארה מחג השבועות, שבשבועות קיבלנו את התורה בסיני, ובפורים ישראל חזרו וקיבלו עליהם את התורה מרצון - "קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם", והוסיפו על עצמם מצוות נוספות ובכך הודיעו שהם מקבלים את התורה מבחירתם החופשית, בניגוד למתן תורה בסיני שם "כפה עליהם הר כגיגית", וכביכול קיבלו את התורה שלא מרצונם.
ומה לגבי חג הפסח, הרי מלבד חנוכה ופורים לא תיקנו לנו חכמים חגים נוספים! ממשיך ה'שפת אמת' ואומר: "ומחג הפסח מקוים אנו להיות עוד כמו שכתוב: 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות'". כלומר, עתיד להיות חג גאולה בו נציין את גאולתנו מעין חג הפסח. והנה בדורנו זכינו לחג גאולה שכזה, הלא הוא 'חג העצמאות', בו יצאנו סופית מגלות אדום, ועַם ישראל זכה לגאולה ולעצמאות מדינית בארץ ישראל. אם כן 'יום העצמאות' מקבל הארה מחג הפסח, והוא מעין יציאת מצרים, ויש כאן איתערותא דלתתא של חזרת עם ישראל לארצו שמקבלת רשימו מאיתערותא דלעילא, ע"י מסירות נפש של עם ישראל יחד עם סייעתא דשמיא עצומה וניסים גלויים.

אם הגענו עד הנה נוכל אולי להמשיך את המהלך ולהתייחס גם אל 'יום ירושלים', יום בו שב עַם ישראל אל ציון עיר הקודש בניסים גלויים.
הנה גם בחג הפסח ישנו יום טוב אחרון – שביעי של פסח, בו אנו משבחים את הקב"ה על נס קריעת ים סוף. חז"ל לימדו אותנו בהגדה-של-פסח שהניסים שנעשו לישראל על הים היו פי כמה וכמה מהניסים שנעשו להם במצרים, ודרשו "אצבע אלוקים" לעומת "היד הגדולה"; כמו כן ההתגלות של הקב"ה על הים היתה בעוצמה גדולה מאוד, וכפי שאמרו חז"ל: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי". הסיבה לכך היא שהמכות במצרים נועדו להודיע שיש לעולם בורא ומשגיח, אך על הים הקב"ה נלחם עם המצרים כדי להציל את בנו בכורו, את עם ישראל. נראה לומר שכמו ש'חג הפסח' נקבע זכר ליציאת מצרים, ו'שביעי של פסח' נקבע זכר לקריעת ים-סוף, כך 'יום העצמאות' נקבע לגאולת ישראל הפיסית, ו'יום ירושלים' נקבע לגאולת ישראל הרוחנית, בו שב עם ישראל אל ציון וחידש את התורה לעולם – "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" – והוא מעין קומה נוספת של גאולה, ומקבל הארה משביעי של פסח.

אשרינו שזכינו לחיות בדור הזה!

שבת שלום

   נחום בוצ'קו

 יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-9972023