התורה מספרת על המריבה בין אברהם ללוט שהביאה להיפרדותם: "וְא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו. וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ" (בראשית יג, ו-ז). כמה עצוב לקרוא את הפסוק. האחיין אינו מסוגל להסתדר עם דודו הצדיק, וכל זאת מדוע? "כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב". בעלי הפשט מסבירים כי שטחי המרעה לא הספיקו לצורכי שניהם, ומשום כך לא יכלו לשבת יחדיו. אך נראה שיש בכתוב גם קריצה כואבת הרומזת על תופעה מוכרת: הרכוש מעביר בני אדם על דעתם. אנשים עניים יודעים להסתדר ביניהם ולהתחלק עם אחרים, ואילו העשירים נעשים רכושניים – וכבר אינם יכולים לשבת יחדיו. לוט ואברהם היו בעלי רכוש רב, ומתוך כך "וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט". ואף שהכנעני והפריזי היו אז בארץ והסכנות תכפו מכל עבר, לא היה די בכך כדי להניח את המריבות בצד, להתאחד ולפעול למען כולם. אם נקרא את הפסוק בטעמי המקרא נגלה שתחת המילה "יַחְדָּו" הראשונה מופיעה אתנחתא, מעין פסיק המחלק את המשפט לשני חלקים. התורה מציבה לפנינו שתי עובדות: (א) "וְא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו"; (ב) "כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו". העובדה הראשונה מגלה כי "הָאָרֶץ", ארץ ישראל, היא אשר התנגדה לחיבור בין לוט לאברהם. העובדה השנייה מוסיפה את המרכיב האנושי שהוביל להיפרדות. בפסוק הקודם מתואר כי "וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים", והאיר רש"י: "מי גרם שהיתה לו זאת? הליכתו עם אברם". לוט התעשר מאוד בזכות אברהם, אך חכמינו זיכרונם לברכה מלמדים כי הוא נשא את עיניו גם לרכוש דודו; היות שטרם נולד בן לאברהם בעת ההיא, נראה היה ללוט האחיין כי הוא היורש הטבעי. השתוקקותו של לוט לרכושו של אברהם היא שהניעה את המריבה בין הרועים, ועל כן הדגישה התורה "כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב" – בלשון רבים. התעשרותו של לוט העבירה אותו על דעתו, ועושרו של אברהם הוליד בו את החמדה. הפסוקים הבאים מגלים את ההבדל הרב בין לוט לאברהם, ואנו עדים לאצילותו של אברהם אבינו המוכן לוותר וויתורים נרחבים כדי לשים קץ למריבה. מפרשייה זו נלמד עד כמה חשוב להישמר מהסכנות הטמונות בהצלחה. נתרחק מדרכו של לוט – שעושרו הביא אותו לחמדנות יתר, ונלך בדרכו של אברהם אבינו – שכל רכושו היה אמצעי לעבוד