קורח מורד במשה ובאהרן, ובפיו הטענה הבאה:

"רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּםקְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'" (במדבר טז, ג).

ה' קוצף על קורח ועדתו ומכלה את כל המורדים, ועם ישראל מטיח במשה ובאהרן:

 "אַתֶּםהֲמִתֶּם אֶת עַם ה'" (שם יז, ו)!

כולם שווים, גם המורדים הם חלק מעַם ה' – מדוע אפוא הרגתם אותם?

ולפתע מופיעה מגפה נוראה המתחילה לנגוף את העם. אהרן הכוהן עוצר אתהמגפה – אך בני ישראל ממשיכים למחות:

"כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן ה' יָמוּתהַאִם תַּמְנוּ לִגְו‍ֹעַ"(שם יז, כח)!?

בני ישראל עדיין אינם מבינים את ההבדל בין הכוהן לאחד העם – מדוע איןהם רשאים להתקרב למשכן ה'?

ואז מודיע ה', כהד לדבריהם, על מינוים של הלוויים לשמש מעין מחיצתהגנה בין העם לבין המשכן:

"וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶתמִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם" (שם יח, ד).

המחשבה שכולם שווים היא מחשבה נדיבה – אבל מסוכנת עד מאוד, ומי שחושבשהוא קדוש אף שאיננו כזה מעמיד את עצמו בסכנת מוות. ידע כל אדם כי לא כולם קדושים,לא כולם ניצבים באותה המדרגה.  

אל תקרבו אל משכן ה', תובעת מאיתנו התורה, ראו אותו מרחוק – ויהי ליבכםקרוב אליו בהכנעה. כבדו את הכוהנים העובדים בבית ה' למענכם. כבדו את הלוויים הדואגיםשלא תתקרבו אל הקודש יתר על המידה.

דעו שיש מדרגות, יש קדוש ויש קדוש. טעות היא לחשוב שכולם צריכים לפעולבחזית עבודת ה'. לכל אדם יש תפקיד בעולם – עיקר תפקידו של האחד בשדה ובמפעל, ועיקרתפקידו של האחר בקודש, וכולם אהובים ורצויים לפני המקום.

כשכל אחד יודע את מקומו ואת תפקידו אזי אין כל טשטוש – יש אחדות בין כלשכבות העם, וקדושת הכוהנים והלוויים מאירה באור יקרות את העם כולו.