בס"ד

פרשת חיי שרה

"ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה"

בפרשתנו מסופר על נישואי יצחק רבקה. נעמוד בקצרה על שתי נקודות מעניינות:

1. נאמר "ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה" (בראשית כד, סז). ראוי לשים לב שקודם יצחק לקח את רבקה לאשה ורק לאחר מכן הוא אהב אותה!
   מכאן אנו למדים שהאהבה בין איש לאשתו אמורה לגדול ולהעמיק ולהתרחב עד בלי די דווקא לאחר החתונה! להבדיל מתרבויות אחרות, בהן החתונה מהווה את שיא הקשר, ובאה לאחר תקופה ארוכה של חיים משותפים ללא מחוייבות טוטלית, ע"פ התורה החתונה היא השורש, היא הבסיס והיסוד לאהבה. וכך כותב הרש"ר הירש: 'אף זו תכונה אשר, ברוך ה', לא ניטשטשה בזרע אברהם ושרה, יצחק ורבקה! ככל שהוסיפה להיות אשתו, כן גדלה אהבתו! כדוגמת נישואין אלה של הבן היהודי הראשון, כן נוסדים הנישואין, רוב הנישואין בישראל, לא על יסוד התשוקה, אלא על פי שיקול התבונה. ...משום כך גוברת האהבה, ככל שהם מרבים להתוודע זה לזו... בישראל החתונה איננה שיא הפריחה אלא השורש לאהבה!'.

2. יצחק מביא את רבקה אל אהל שרה אמו, ורש"י מביא את המדרש האומר ששלושה דברים פסקו מן האוהל עם מותה של שרה, וחזרו אליו כאשר נכנסה אליו רבקה:
   - נר דלוק מערב שבת לערב שבת.

- ברכה מצויה בעיסה.
- ענן קשור על האוהל.
נראה לומר שה'ענן מעל האוהל' רומז לענני הכבוד שסככו על בני ישראל במדבר, כלומר זהו ביטוי לנוכחות של שכינה ששרתה באוהל של יצחק ורבקה, כפי שאמרו חז"ל: 'איש ואשה זכו - שכינה ביניהם'.
ה'נר' מבטא את עניין שלום-בית, וכידוע כל עניין הדלקת נרות בערב שבת הוא שיהיה אור בבית וכך הזוג לא יגיע לידי מריבה.
'ברכה מצויה בעיסה' כלומר שפע גשמי.
כאשר יש שלום בין בני הזוג השכינה תשרה בביתם, ויהיה בו גם כלי שבו תוכל לחול הברכה הגשמית.

נסיים בדברי הרב קוק: 'הקדושה הביתית היא ראשית להצלחה הכללית שבכללות האומה, וכערך משפחה אחת אל כללות האומה כן הוא ערך עם ה' אל כלל המין האנושי (עין איה, שבת ח"א, קפב), כלומר, הדרך לתיקון העולם מתחילה בשלום-בית הכי בסיסי!

                                                           שבת שלום

                                                           נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-9972023