פרשה זו נחלקת לשניים: לחלק 'סיפורי' ולחלק 'מצוותי'. בתחילת הפרשה מתוארות שלשת המכות האחרונות, ובפירוש רש"י נמצאות אגדות רבות הנראות רחוקות מפשטי הכתובים. לדוגמא, במכת חושך נאמר: "ויהי חשך אפילה בכל ארץ מצרים שלשת ימים. לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים". רש"י מסביר שמתוארים כאן ששה ימים: 'שלשת ימים של אופל שלא ראו איש את אחיו, ועוד שלשת ימים חשך מוכפל על זה שלא קמו איש מתחתיו, יושב אין יכול לעמוד ועומד אין יכול לישב'. בחלק ה'ביאור' מבאר המחבר מה הביא את רש"י לפרש שהיו כאן ששה ימים כנגד פשוטו של מקרא, ובחלק ה'עיון' מעמיק המחבר לדלות מדברי רש"י רעיונות רוחניים חשובים, וזה לשונו: 'המצרים נענשו לשבת בחושך משום שבעצם כל ימיהם הם יושבים בחושך. אין הם מבינים כי יש בורא לעולם, יש מנהיג ומשגיח לבריאה, יש לאדם נשמה רוחנית בקרבו. מי שחי וגדל בחוסר ידיעה זה, בחושך רוחני זה, ממילא אינו רואה את אחיו. מי שאינו מכיר בשפלותו ובכניעתו כלפי הבורא אינו מסוגל להכיר את מקומו ומעלתו של חברו, ובודאי לא לדאוג לחסרונו - "לא ראו איש את אחיו". אך אין זו הבעיה היחידה שגורם החושך הרוחני. עיוורון זה בהכרת המציאות כפי שהיא מונע כל התקדמות והתפתחות רוחנית, וגורם לניוון – "לא קמו איש תחתיו"'. בחלקה האחרון של הפרשה מספר מצוות 'שמעיות', כלומר מצוות שטעמן נעלם לכאורה מן הקורא, רובן שייכות לקרבן הפסח, ורש"י בפירושו מביא פרטי הלכה רבים בעניין זה. המחבר יורד לעומקו של כל פרט הלכתי, ובכך