בס"ד

פרשת מקץ

"אשמים אנחנו על אחינו"

רעב כבד בארץ כנען. אחי יוסף יורדים מצרימה כדי להביא אוכל הביתה, ונתקלים במסכת חקירות בדבר זהותם, הם נחשדים כמרגלים, נכנסים למאסר למשך 3 ימים, ולבסוף מחליט המושל (הלא הוא יוסף) להשאיר את אחד האחים במאסר עד אשר יביאו איתם בפעם הבאה את בנימין למצריים. כאשר שומעים האחים את הגזירה אומרים הם זה לזה: "אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת" (מב, כא).

והקורא תמה, איזה קשר רואים האחים בין מסכת הייסורים שהם עוברים במצריים לבין מכירת יוסף שהם ביצעו כמה שנים לפני כן?

הרד"ק מאריך בביאור הפסוק ומיישב קושי זה. האחים מבינים שכל התסבוכת הזאת באה עליהם בגלל מכירת יוסף – 'כי שאל להם יוסף מה שלא היה שואל מאחרים שהיו באים לקנות תבואה', כלומר האחים הרגישו שכל מה שעבר עליהם נראה לא הגיוני בעליל ואי אפשר להסבירו בדרכים רגילות. יכולים היו האחים לתלות זאת ביד המקרה או מאידך לנסות ולראות כאן את יד ההשגחה ולהבין שיש כאן מסר אלוקי. ממשיך הרד"ק ומסביר כי האחים הסיקו מכאן ש'אין זה כי אם עוון גדול שהיה עליהם, וזהו עוון (מכירת) יוסף אחיהם'. ומסיים הרד"ק: 'למדנו בסיפור הזה כי כשתבוא צרה לאדם ראוי לו לפשפש במעשיו ולבדוק מה היה המעשה הרע שעשה ושיתחרט עליו ויתוודה לפני הא-ל ויבקש ממנו כפרה'.

מלבד ההכרה בהשגחת הקב"ה ובפשפוש במעשיהם, כאן מתחילים האחים את תהליך החזרה בתשובה שלהם מן המעשה ומכירים בחטאם. שלב ההכרה בחטא הינו שלב קשה ביותר וחשוב מאוד, כי ללא מודעות לחטא בלתי אפשרי לחזור בתשובה, וכפי שכותב הרמח"ל (מסילת ישרים פ"ב, בביאור מידת הזריזות): 'ההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה, הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו'.

אחי יוסף בהתנהגותם מלמדים אותנו שעצם הכרת החטא יכולה להוביל את האדם לשינוי ברצונו, ובסופו של דבר גם לתיקון ושינוי התנהגותו. וכך כותב הראי"ה קוק: 'כפי אותה המידה שהאדם מכיר את עוונותיו, הבהירות של אור התשובה זורחת על נשמתו (=ההבנה הבהירה של משמעות התשובה מעוררת את הנשמה), אף על פי שלכאורה עדיין לא זכה לקביעות התשובה בלבבו וברצונו מכל מקום הרי אורה (של התשובה) חופפת עליו, וכבר היא פועלת לבראת אותו בריאה חדשה. ואפילו אותם הדברים המעכבים את התשובה... נעשה העיכוב שלהם פחות מכוחו וארסיותו מתקטנת... וסוף כל סוף (האדם) יבוא למידה עליונה כזו שכל ההדורים יתיישרו' (אורות התשובה טו – ז).

לסיכום, למדנו מאחי יוסף שני עקרונות חשובים בעבודת השם שלנו:

א. להשתדל לקלוט את המסרים האלוקיים שאנחנו מקבלים ע"י אירועים העוברים עלינו.

ב. להגיע להכרה ומודעות על מעשינו השליליים ובכך נכין את הדרך לתשובה שלמה.

שבת שלום וחנוכה שמח

נחום בוצ'קו