ענני הכבוד של חנוכה

ה'שפת אמת' מחדש באחד ממאמריו לחג החנוכה שכנגד כל חג מהתורה נקבע במהלך ההיסטוריה חג מדברי חכמים (מאמרים על חנוכה שנת תרמ"א, ד"ה "חנוכה ופורים"):
כנגד חג הסוכות נקבע חג החנוכה;
כנגד חג השבועות - חג הפורים;
לגבי חג הפסח הביע ה'שפת אמת' בדורו את הציפייה להופעת החג המקביל, ואכן בדורנו זכינו להתחדשות החג המקביל לפסח - הלוא הוא חג העצמאות.

במאמר זה נבחן את ההקבלה של ה'שפת אמת' בין חג הסוכות לבין חג החנוכה.
חג הסוכות נחוג כנגד ענני הכבוד שסככו על בני ישראל במדבר.
ענני הכבוד הגנו על עם ישראל במדבר הן באופן פיזי - מפני אובים ומזיקים, הן באופן רוחני. וכך כותב הרמח"ל:  "כי הנה ענני הכבוד שהקיף הקב"ה את ישראל, מלבד תועלתם בגשמיות שהיה לסכך עליהם ולהגן בעדם עוד הייתה תולדה גדולה נולדת מהם בדרכי הרוחניות, והוא כמו שעל ידי העננים ההם היו נמצאים ישראל מובדלים לבדם ונשואים מן הארץ, כן היה נמשך להם מציאות הארה המשכנת אותם לבד, נבדלים מכל העמים, ומנושאים ומנוטלים מן העולם הזה עצמו ועליונים ממש על כל גויי הארץ!..." (דרך ה' חלק ד, פרק ח, פסקה ב).
כלומר ענני הכבוד היו בעצם השכינה ששכנה בקרב עם ישראל והבדילה אותו משאר אומות העולם.
כך גם בחג החנוכה, בהדלקת נרות החנוכה אנו משכינים את השכינה בביתנו.

ואולם, ההבדלה היא רק השלב הראשון בדרך אל המטרה והייעוד של עם ישראל - להיות "עם זו יצרתי לי, תהילתי יספרו" (ישעיהו מג).
על פי ההלכה יש להניח את הנרות על פתח הבית מבחוץ. משמעות הדבר היא שמבחינה אישית יאיר ביתנו החוצה, ומבחינה לאומית - שהאומה הישראלית תהיה אור לגויים.

אמנם בגלות נדרשנו להכניס את נרות החנוכה לתוך הבית מחשש להתנכלויות הגויים, וכשהנרות דולקים בתוך הבית אור החנוכה - אור השכינה - מאיר פנימה כאותם ענני הכבוד שהופיעו את התגלות השכינה בתוך מחנה ישראל, אך תפקידנו לאפשר לאור לפרוץ ולהאיר החוצה.

אור נרות החנוכה מבטא את שאיפתנו בפן האישי - שמתוך הארת אור השכינה בתוכנו ובתוך ביתנו נאיר באופן טבעי גם לשכנינו ולסובבים אותנו, ובפן הלאומי - שאור התורה יאיר בתוך האומה פנימה, ומתוך כך תזכה מדינת ישראל לתקן עולם במלכות שדי.

חנוכה שמח

נחום בוצ'קו