בס"ד

פרשת ויגש

ויגש אליו יהודה

הפרשה מתחילה בנקודת השיא בסיפור יוסף ואחיו. הפרשה הקודמת הסתיימה בצרה הגדולה שנחתה על אחי יוסף, ובעיקר על יהודה שפרש את חסותו על בנימין, בכך שנמצא הגביע הגנוב בכליו של בנימין, והשליט המצרי תובע לאסור אותו ולהשאירו במצרים.

יהודה, שהיה אחראי על בנימין כלפי יעקב אביו, לוקח שוב אחריות וניגש אל השליט המצרי על מנת לשכנע אותו לוותר לבנימין ולשחררו, ולשם כך הוא מגולל בפני המצרי את סיפור חיי המשפחה.

ולכאורה לא מובן מדוע יהודה מספר כל זאת לשליט המצרי. הרי הוא אינו יודע שזה יוסף, הוא לא יודע שיוסף לא יצליח להתאפק למשמע הדברים ויתגלה לאחים, הוא בטוח שעומד לפניו שליט מצרי קשוח, ולמה אם כן סבר יהודה שתולדות משפחת יעקב ובניו יעניינו את השליט המצרי כהוא זה? הרי שורת הדין הפשוטה אומרת שבנימין נתפס בגניבה ועליו לשלם את המחיר! מה ביקש יהודה להשיג בכל הנאום שלו?
על פי פשט הפסוקים יהודה בנאומו מנסה להשיג את הבלתי אפשרי. הוא מבקש לקבל עליו את העונש המגיע לבנימין, ובתמורה בנימין עצמו ייצא לחופשי. מהלך זה יש בו גדוּלה עצומה של לקיחת אחריות ועמידה בהתחייבות שקיבל על עצמו מול יעקב אבינו לערוב את בנימין ולהחזירו בכל מקרה. פעולה זו ממשיכה את ההתעוררות שגילו האחים לחזור בתשובה על מה שעשו ליוסף, כשאמרו בינם לבין עצמם: "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו - על כן באה אלינו הצרה הזאת". אך עדיין צריך להבין למה סבר יהודה או ציפה שהשליט המצרי ייענה לבקשתו?

בעל השפת אמת (מאמר ראשון) מסביר את הפסוק על דרך החסידות: "ויגש אליו יהודה", "אליו" – לד' יתברך, וליוסף, שהוא בחינת פנימיותם של דברים, כי, כידוע, יוסף הוא מידת היסוד ומסמל את שמירת הברית שהיא הנקודה הפנימית של החיבור של כל יהודי לד' יתברך. "יהודה" – כל איש מישראל, "על שם שמודין לד' יתברך על כל דבר קטון וגדול שיודעין שהכל מד' יתברך". בשעת צרה על כל יהודי לגשת אל הקב"ה.
וכך גם עשה יהודה: יהודה נמצא בצרה גדולה. הוא עושה עבודה פנימית עמוקה ומבין שהכל מד' יתברך, הוא מתבטל כלפי המציאות, הוא מבין שלמרות שהוא האח המנהיג, החזק, המלך, מכל מקום אין לו שליטה על מה שקורה, והוא מגיע למדרגה של התבטלות גמורה כלפי הבורא יתברך המנהיג את העולם. לאחר מכן הוא ניגש אל יוסף, כלומר אל הנקודה הפנימית שלו (שיש בכל יהודי), בלי גאווה ונטול פניות, וברר לעצמו את כל השתלשלות האירועים וגילה שוב כי הכל נעשה מאת הקב"ה, הוא לא חידש כלום בדבריו אלא רק חזר והדגיש שזהו רצון הקב"ה. ואכן בעקבות כל העבודה האישית הפנימית שיהודה עשה הגיעה הישועה: "ולא יכול יוסף להתאפק".

העיקרון הזה נכון לכל מי שנקלע לצרה: רוחנית, כלכלית, רפואית, וכו'. נדרשת מאיתנו עבודה פנימית עמוקה להבין שלמרות שאנו מצווים לעשות את מירב ההשתדלויות אין לנו שליטה על המציאות, ואנחנו צריכים להאמין ולחיות בצורה אמיתית שהכל מד' יתברך. זה נשמע דבר מאוד פשוט אבל לחיות כך במציאות זה הרבה יותר מורכב.

                                                      שבת שלום,

                                                           נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-997202