בס"ד

פרשת ויגש

    "הביטו אל צור חוצבתם..." (ישעיה נא א )

בפרשתנו מסופר על המפגש המרגש בין יוסף ואחיו, והפיוס שהתפייסו ביניהם. לאחר מכן ישבו לסעודה, ויוסף נתן לכל אחד חליפות ושמלות, ולבנימין נתן חמש חליפות שמלות (מה, כב). תמהה על כך הגמרא (מגילה טז ע"א-ע"ב): "וכי אפשר דבר שנצטער אותו צדיק יכשל בו", שהרי כל שנאתם של האחים ליוסף נבעה מקנאה שנוצרה בעקבות העדפה שהעדיף יעקב את יוסף על אחיו ועשה לו כתונת פסים! עונה ר' בנימין בר יפת: "רֶמֶז רָמַז לו שעתיד לצאת ממנו בן, שייצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות, שנאמר 'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'...". אך עדיין קשה, כיצד רמז זה עונה על השאלה ששאלה הגמרא, הרי עדיין תהיה קנאה גדולה בין האחים במתנה זו לבנימין? עונה הגר"א ששווי הבגדים שנתן לאחים היה זהה לשוויין של חמש החליפות, לכן לא היתה כאן קנאה אלא רמז בלבד. והביא לזה גם סימוכין מן הפסוק, שהנה 'חליפות' אצל האחים כתוב עם חולם מלא, ואילו 'חליפות' של בנימין כתוב עם חולם חסר.

כמה פסוקים לפני כן נאמר (פסוק יד): "ויפול (יוסף) על צוארי בנימין אחיו ויבךְ, ובנימין בכה על צואריו". שואלת על כך הגמרא (שם): "כמה צוארין היו לו לבנימין? א"ר אלעזר: (יוסף) בכה על שני מקדשים שעתידים להיות בחלקו של בנימין, ועתידין ליחרב, ובנימין בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף, ועתיד לחרב".

ולכאורה שני המדרשים האלה אינם מובנים, ונראים רחוקים מן הפשט, היאך ממפגש בין שני אחים הגענו לדבר על העתיד הרחוק, על מרדכי, על המשכן ובתי המקדש?

נראה לומר שחז"ל באים ללמד אותנו יסוד חשוב. אסור לקרוא את סיפורי התורה כסיפורים בעלמא. כאשר אנו קוראים את הסיפור הארוך והכואב שאירע לבני יעקב צריכים אנו לזכור שאין כאן רק סיפור מרגש ומזיל דמעות שאפשר לעשות ממנו סרט מרגש. מאחורי המפגש האישי בין יוסף לבנימין עומדות שתי דמויות מרכזיות מאד שהן כשורשים של האומה הישראלית, וכל מעשה שלהן הוא בעל כובד משקל עצום, כשורש של עץ שעתיד לגדול ולהתפתח במשך אלפי שנים.

מאחורי המתנה התמימה הזאת מקופל צאצא של בנימין – מרדכי – שעתיד יום אחד להנהיג את עם ישראל באחת התקופות הקשות שלה, ויהיה בעל מעמד אמוני, רוחני ופוליטי מיוחד מאד. הוא אכן יזכה להיות שליח של עם ישראל בדרך להצלתו מידי הצורר הגדול –המן. כמו כן, מאחורי החיבוק בין שני האחים שלא התראו שנים רבות, והבכי הגדול שבכו, מסתתר בכי לאומי עליון וקדוש על חורבן בתי המקדש בהם שכן הקב"ה, וכל אחד מהם בכה על הבית שייחרב בחלקו של השני, כי אכן הם ידעו שאין הם חיים רק את חייהם הפרטיים אלא הם חלק מבניין האומה הישראלי.

יסוד חשוב זה בראייה של אבותינו צריך להיות גם חלק מראייתנו את עצמנו. אסור לנו להצטמצם ולהסתכל רק על עצמנו, אלא לראות את עצמנו כחלק מכלל ישראל, ולחשוב כיצד אנחנו משפיעים במעשינו כל הכלל. כך כותב הראי"ה קוק: "האדם צריך להיחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות, הממלאות את כל מהותו, עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק על דבר גורלו הפרטי, שזהו מוריד את האדם לעומק הקטנות, ואין קץ לייסורים גשמיים ורוחניים המסובבים מזה. אבל צריך שתהיה מחשבתו ורצונו, ויסוד רעיונותיו נתונים להכללות, לכללות הכל, לכללות העולם, לאדם, לכללות ישראל, לכל היקום. ומזה תתבסס אצלו גם הפרטיות שלו בצורה הראויה" (אורות הקודש חלק ג ' עמוד קמז).

                                                           שבת שלום

                                                           נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-9972023