בס"ד

פרשת בא

ושמרתם את המצות – והחמצת המצוות

בפרשתנו מְצַווה התורה על אכילת מצה בפסח. אחד הציוויים בעניין המצה מנוסח בצורה מעניינת: "ושמרתם את המַצוֹת" (יב, יז), וצריך להבין מהו עניין שמירה זו. נראה שפשט הציווי הוא, כפי שהסבירו פרשנים רבים, לעניין שמירת המצות מחימוץ. כך הסביר המלבי"ם: 'השמירה היא שעושים סייגים וגדרים סביב למצוה, ומִשמרת למִשמרת, וכן יישמר שלא יבוא לידי חימוץ'. וכן כתב הרמב"ם להלכה (הלכות חמץ ומצה פ"ה ח-ט): 'משום שנאמר "ושמרתם את המצות", כלומר, היזהרו במצה ושימרו אותה מכל צד חימוץ. לפיכך אמרו חכמים צריך אדם ליזהר בדגן שאוכל ממנו בפסח שלא יבוא עליו מים אחר שנקצר עד שלא יהיה בו שום חימוץ'.

כלומר, חז"ל פירשו את הפסוק כדרישה להרבות בסייגים ובגדרות כדי שלא נבוא לידי איסור חמץ בפסח. והנה דווקא על פסוק זה דרשו חז"ל דרשה שלכאורה אינה קשורה: "ושמרתם את המצות - ר' יאשיה אומר: אל תקרא 'ושמרתם את המַצוֹת' אלא 'ושמרתם את המִצווֹת', כדרך שאין מחמיצים את המצה כך אין מחמיצים את המצוה, אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד". וקשה, כי לכאורה אלו שני עניינים הפוכים, בהכנת המצות הציווי הוא להרבות זהירות וסייגים כדי שלא להיכשל באיסור חמץ בפסח, ואילו הדרשה של ר' יאשיה שייכת למצוות עשה!

נראה שחז"ל בחרו דווקא ציווי זה לדרשה זו, ורצו להדגיש לנו ענין חשוב במיוחד. יכולים היינו לחשוב שרק בענייני 'סוּר מרע' אנו צריכים להשתדל בגדרות וסייגים כדי להרחיק את האדם מן העבירה, אבל במצוות עשה אין השתדלות מיוחדת שאפשר להוסיף ולהיזהר. בא ר' יאשיה ומלמד אותנו את הצד השני של המטבע בעניין זהירות במצוות – במצוות לא תעשה יש להישמר ולהיגדר, ואילו במצוות עשה יש לגלות זריזות, השקעה ונכונות. יש להשקיע מאמץ בעשיית מצוות עשה כדי שחס וחלילה לא 'נחמיץ' את המצוה.

וכך כותב המסילת ישרים: 'והנה אנחנו רואים בעינינו כמה וכמה פעמים שכבר לבו של האדם יודע חובתו, ונתאמת אצלו מה שראוי לו להצלת נפשו ומה שחובה עליו מצד בוראו, ואף על פי כן יניחהו, לא מחסרון הכרת החובה ההיא ולא לשום טעם אחר, אלא מפני שכבדות העצלה מתגברת עליו, והרי הוא אומר: אוכל קמעא, או אישן קמעא, או קשה עלי לצאת מביתי, פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה?'.

וכן כותב ריה"ל בספר הכוזרי (ב, כד) שתופעה זו של העצלות במצוות היא שגרמה ליהודים בתקופת עליית עזרא ובניית בית המקדש השני שלא לעלות לארץ - 'רק מקצתם נענו, ורובם החשובים שבהם נשארו בבבל מסכימים לגלות ולשעבוד, ובלבד שלא ייפרדו ממשכנותם ומעסקיהם...'. אחת הסיבות שמזכיר ריה"ל לכך היא ע"פ הפסוק בשיר השירים: "פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה – מורה על התעצלם להישמע לקריאה ולשוב אל ארץ ישראל...". ודי לחכימא ברמיזא!

                                                           שבת שלום

                                                           נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-9972023