בס"ד

דבר תורה לפרשת בשלח

המן ולימוד התורה

בפרשתנו מסופר על תלונת בני ישראל, השוהים במדבר, אל משה ואהרן: "ויאמרו אליהם בני ישראל: מי יתן מותנו ביד ד' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באוכלנו לחם לשובע כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב". על תלונה זו עונה הקב"ה מייד: "ויאמר ה' אל משה: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ויָצָא העם ולקטו דבר יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי אם לא" (טז, ג-ד).

ונשאלת השאלה, מדוע הוסיף הקב"ה את המילים "למען אנסנו היילך בתורתי אם לא"? עַם ישראל רעב ומתלונן על כך, ותלונתו נראית מוצדקת שהרי במדבר אין מה לאכול, ועל כן מבטיח הקב"ה שיוריד לעם לחם מן השמים. לכאורה הסיבה שהקב"ה עושה זאת היא כדי להשביע את רעבונו של העם, ומה עניין הניסיון לכאן?

רבו המפרשים על שאלה זאת, ואנו נתמקד בפירושו של ה'כלי יקר':

"לעסק התורה יש מונעים מבית ומחוץ (כלומר, מניעת האדם מעיסוק בתורה נגרם על ידי סיבות פנימיות שלו מחמת גופו, וכן על ידי סיבות חיצוניות).

- מבית – מצד המאכלים הגסים המפסידים זַכּוּת ובהירות השכל, עד אשר כח שכלו עובר בעמק עכור ואינו זך לעסוק במושכלות..." (כלומר, תאות האכילה של האדם, שהיא התאוה הגשמית הגדולה ביותר שלו, כאשר היא גוברת עליו אזי שכלו ונשמתו חסומים מבחינה רוחנית להבין ולהביט באור התורה).

- מבחוץ – בעוברו דרך ימים ונהרות ורגליו כאיילות לרדוף אחר מזונותיו... ועסק זה מטרידו מלעסוק בתורה" (כלומר, טרדות הפרנסה להביא אוכל לביתו הן כל כך דחוקות עד שאינן מותירות לאדם זמן לעסוק בתורה).

- ויתירה מכך: "מי שיש  לו הרבה יותר מכדי צורכו, גם הוא אינו פנוי לעסוק בתורה, כי ריבוי הונו וקניינו והשבע לעשיר אינו מניח לו לעסוק בתורה".

מסביר ה'כלי יקר' כי המן שירד מן השמים מנע את שלשת המניעות האלה:

א) המן היה זך ונקי מכל פסולת, ונקרא בפי חז"ל "לחם אבירים" שמלאכי השרת אוכלים אותו – היינו שהיו ניזונים מן החלק הרוחני שבו, ומשום כך היה נבלע כולו באיברים ללא צורך של הוצאת פסולת מן הגוף ועשיית צרכים. מסיבה זו לא היה למן את הצד השלילי של האוכל שמסוגל להוריד את האדם לדרגה נמוכה.

ב) המן היה יורד מן השמים בקרבת מקום כך שהאדם זכה במזונותיו ללא מאמץ.

ג) לא היתה אפשרות לצבור כמות של מן יותר מהכמות הנצרכת לאותו היום, ולכן לא יכול להיווצר מצב שהאדם רץ אחר עושרו בלי הרף.

משום כך לא היו לעם ישראל שום מניעות מלעסוק בתורה, ועל כן יכול הקב"ה לצפות מהם שלא להיבטל ממנה, וזהו שאמר: "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא".

אמנם ידוע כי תנאי המחיה של דור המדבר היו מציאות זמנית בלבד, ומייד עם כניסתם לארץ ישראל שוב לא היה להם מן ומי באר, אלא צריכים היו לעמול קשה מאד לפרנסתם, ועם כל זאת עדיין היו מצווים לעסוק בתורה. בכך לכאורה בטל הניסיון של "הילכו בתורתי אם לא", שהרי שוב אין הם נהנים מהמן המופלא שירד מן השמים.

אפשר לומר שהניסיון האמיתי של אדם מישראל הוא שאף על פי שהוא עובד לפרנסתו, שואף להיות עשיר, אוכל מאכלים טעימים, צריך הוא תמיד לזכור, לחיות ולהפנים את חשיבות עסק התורה. תאוות גשמיות ללא מסגרת תורנית ודאי יובילו את האדם למסכים בינו לבין התורה, ולכן צריך האדם לנהוג בזהירות יתירה כלפי כל אותן תאוות, ובכך לשמור על עצמו וגופו ככלי שיכול לקבל תורה.

לעומת זאת, לבחור שלומד בישיבה - ממש כעם ישראל במדבר - יש את כל התנאים הדרושים להקדיש את כל כולו לתורה. המבחן האמיתי שלו יהיה לכשיעזוב את הישיבה, בזמן הלימודים, העבודה, חיי המשפחה העמוסים - להמשיך ולקבוע עיתים לתורה למרות כל הטרדות והעיסוקים.

"כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה"!!

                                                         שבת שלום,

                                                           נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-997202