פסוק השבוע – פרשת כי תשא

כמו הכוהנים

"וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם. בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַה'. וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם (שמות ל, יט-כא).

שלושת הפסוקים הללו עוסקים ברחיצת ידיהם ורגליהם של הכוהנים, ולכאורה נראה כי הם חוזרים על עצמם.

זכינו שאף שאין בית המקדש קיים, מצוות הכוהנים ממשיכה להתקיים בזעיר אנפין – במצוות נטילת הידיים שאנו זוכים לקיים יום יום. כנגד שלושת הפסוקים המוזכרים כאן אנו נוטלים את ידינו בשלוש הזדמנויות: הראשונה בקומנו בבוקר, השנייה לפני התפילה והשלישית לפני הסעודה. שלוש הנטילות מקדשות שלושה ממדים של החיים: פעילות האדם, הקִרבה לה' והאכילה.

נטילת הידיים בבוקר מבטאת הבנה שחיי האדם ופעולותיו קודש הם, כפי שהכוהן, איש הקודש, פותח את עבודת יומו בנטילה. הידיים הן הפועלות במציאות, ובנטלנו את ידינו אנו מקבלים עלינו לקדש את חיי החולין. נטילת הבוקר באה כנגד הקריאה הראשונה לכוהנים: "וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם"

נטילת הידיים לפני התפילה נגזרת מהפסוק "בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם". אין האדם יכול לעבור מפעילות של חולין לפעילות של קדושה בלי הכנה. עצור, קוראת לו ההלכה, התכונן, הרי אתה נכנס במחיצתו של הקב"ה! האדם הממהר וניגש לתפילה בלי כל הכנה מוקדמת ימשיך בוודאי להרהר בדאגותיו גם בעת התפילה.

הנטילה שלפני הסעודה היא כנגד "בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת... וְרָחֲצוּ". האכילה היא עיסוק ברובד הגופני הנמוך, אך אנו, בני ישראל, מקדשים אותה. אנו הופכים את שולחננו למזבח, ואכילתנו כמוה כמעשה הכוהן השוחט בהמה לקרבן – שחיטה שכל מהותה לקדש את הבהמיות.

                            שאול דוד בוצ'קו