בס"ד

"ויקרא אל משה"

"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" – הקב"ה קורא למשה ומלמד אותו את דיני הקרבנות על מנת שימסור אותם לעם ישראל.

אמנם פנייתו של הקב"ה אל משה כאן שונה מפנייתו אליו בהזדמנויות אחרות. בדרך כלל, כאשר הקב"ה מעוניין לומר דבר-מה למשה הרי הוא פונה אליו ישירות – "וידבר ה' אל משה לאמר", מדוע כאן הוא 'קורא' לו לפני תחילת הדיבור?

כתב רש"י: 'לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה לשון חיבה', והסביר ה'שפתי חכמים' שרש"י מתייחס לשני מקרים נוספים בהם מצאנו בפירוש שהקב"ה קורא למשה לפני הדיבור איתו:
1) במעמד הסנה, ההתגלות הראשונה של הקב"ה אל משה, נאמר: "וירא ה' כי סר לראות, ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני" (שמות ג, ד).

2) לפני מתן תורה נאמר: "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר, ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה. ויאמר ה' אל משה רד העד בעם..." (שם יט, כ-כא).

בסנה מצינו "ויקרא... ויאמר" – לשון אמירה.

לפני מתן תורה מצינו "ויקרא... רד" – לשון ציווי.

בקרבנות מצינו "ויקרא... וידבר" – לשון דיבור.

שלשת המקרים האלה הם 'בניין אב', ומהם למדנו שבכל פעם שהקב"ה פונה אל משה ואומר או מדבר או מצוֶה – הרי הוא מקדים וקורא תחילה אל משה בלשון חיבה ורק אחר כך מדבר אליו.
כדי להבין את משמעותה של 'קריאה' זו נזדקק למאמר חז"ל במסכת יומא (ד ע"ב) שלומד מן הפסוק שלנו לימוד אחר לגמרי:

'ויקרא אל משה וידבר - למה הקדים קריאה לדיבור? לימדה תורה דרך ארץ, שלא יאמר אדם דבר לחבירו אלא אם כן קורהו'.

לכאורה מאמר זה פשוט ואין בו שום חידוש, שהרי מובן שלפני שאדם מדבר עם חבירו הוא צריך לפנות אליו כדי שיידע שהוא מדבר אליו!

נראה לומר שבמאמר זה חז"ל דורשים מהאדם שבעת שיחתו עם אדם אחר – עם אשתו, עם ילדיו, עם חבריו – יהיה מרוכז בשיחה איתם באופן מקסימאלי, ולא יתעסק תוך כדי שיחה באינספור דברים אחרים. הפנייה והתקשורת בין בני אדם תהיה אישית ומרוכזת.

אם כן הוא הדין גם בפניותיו של הקב"ה אל משה – לפני כל דיבור קרא הקב"ה אל משה, ובזה כביכול הודיע כי הוא מרוכז ברגע זה במשה בלבד.

הואיל וידוע שמשה רבנו שקול כנגד כל ישראל – פנייתו של הקב"ה אל משה היא למעשה פנייה והתייחסות אל כל אחד מאיתנו באופן פרטי ואישי!

התורה בחרה לכתוב את ה'ויקרא' דווקא בשלשת המקרים הנ"ל, ללמדנו שיש שלש דרכים עיקריות בהן הקב"ה פונה אל כל אחד ואחד מאיתנו:

בסנה התגלה הקב"ה למשה כדי לייעד אותו לטפל בעם ישראל להוציאו ממצרים – ללמדנו שהקב"ה מדבר עם כל אחד מאיתנו דרך ההיסטוריה הלאומית שלנו.

לקראת מתן תורה קרא ה' אל משה – ללמדנו שהאדם הלומד תורה יכול לשמוע את הקול הא-לוקי הפונה אליו בזמן לימודו.

לפני פרשת הקורבנות קורא ה' אל משה – ובימינו התפילה היא כנגד הקרבנות – ללמדנו ולהחדיר למודעות שלנו שהתפילה היא באמת קשר מיוחד וישיר בין האדם לאבינו שבשמים.

יהי רצון שנזכה לשמוע את הקול הא-לוקי בכל הדרכים - דרך ההיסטוריה של עמנו, תוך כדי לימוד תורתנו הקדושה, ובמהלך כל תפילה ותפילה!!

שבת שלום

                                                                    נחום בוצ'קו