לשמוע קול תורה – פסוק השבוע

פרשת צו

בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת

"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי ה' קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא" (ויקרא ו, יח).

מדוע אין התורה מציינת בפשטות כי מקום שחיטת החטאת הוא בצפונו של המזבח, אלא בוחרת לייחס אותו למקום שחיטת העולה?

הגמרא מבארת כי החטאת כשמה כן היא – קרבן הקרב לכפרה על חטא, ואילו העולה היא קרבן של התעלות גדולה, מעין מתנה המבטאת את ביטולו של האדם מפני הא-ל. החטאת מגלה אם כן את חולשתו של האדם. ואולם, התורה אינה מעוניינת שהחוטא יתבייש בבואו לכפר על חטאו, ועל כן אינה מייחדת מקום מיוחד לקרבָּנו.

וכך כותב ר' יצחק קארו בספרו "תולדות יצחק": "וכדי שלא יבוש החוטא הזהיר הכתוב כי קרבן חטאת הבא על חטא המעשה שישָחט באותו מקום עצמו שהעולה נשחטת, כדי שלא ירגישו בני אדם בזה שמביא קרבנו".  כמה רגישות יש בתורה, ואיזה לימוד גדול הוא זה בעידן הפייסבוק!

בעל הכלי יקר מדגיש כי גם בעולה יש ממד של כפרה, וגם היא באה לכפר על חטא – על הרהור עבירה. אנו נוטים לחשוב שהרהור בלבד אינו חטא כה חמור, שהרי בפועל לא נעשה דבר. באה התורה ומלמדת אותנו כי חטא ההרהור הוא היסוד של חטא המעשה, ועל כן נשחטים שני הקרבנות – קרבן ההרהור וקרבן המעשה – במקום אחד. עלינו לטהר את מחשבותינו כדי לתקן את מעשינו.

נוסיף שהחוטא שחזר בתשובה חוזר להיות נקי בלא חטא, והריהו כמי שמקריב עולה, עלֹה יעלה אל ה'. ואולי מעלת השב בתשובה גדולה אף יותר, ובאה לידי ביטוי בזריקת הדם: דם החטאת נזרק למעלה וניתן על קרנות המזבח, ואילו דם העולה נזרק אל מקום נמוך יותר – על המזבח סביב.

במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד!