בס"ד

פרשת בהעלותך

"אלדד ומידד מתנבאים במחנה"

בעקבות תלונות עם ישראל במדבר פונה משה רבנו אל הקב"ה ואומר (יא, יד): "לא אוכל אנוכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני", ומשום כך הקב"ה מציע לו "ויאמר ד' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, ולקחת אותם אל אוהל מועד והתייצבו שם עמך...". בהמשך נבחרים שבעים זקנים שיזכו לקבל נבואה ולעזור למשה רבנו בהנהגת העם, אולם שניים מהם - אלדד ומידד - נשארים במחנה ולא מגיעים עם שאר הנביאים לאוהל מועד.

אור החיים הקדוש שואל כמה וכמה שאלות על פרשיה זו:

מדוע אלדד ומידד לא הצטרפו עם כל השאר?

למה בכלל הוזכר שמם?

מדוע ציינה התורה באופן מיוחד "ותנח עליהם הרוח", הרי אם הם חלק מכל שבעים הזקנים כבר נאמר עליהם: "ויהי כנוח עליהם הרוח"?

בספרי נחלקו תנאים בשאלה האם אלדד ומידד אמנם נכללו במניין השבעים אלא שלא רצו להצטרף לכולם מתוך ענווה שהיתה בהם או שמא מלכתחילה כלל לא נכנסו למניין השבעים (כי משה בחר ששה מכל שבט, סך הכל שבעים ושניים, והם היו השניים הנותרים). מסביר אור החיים כי לשיטה הסוברת שלא נכנסו מתוך ענווה מובן היטב מדוע התורה ציינה את שמותיהם, כדי לומר ששניהם היו ידועים לאנשי העם כאנשים בעלי מידות ישרות ומוחזקים כצדיקים ולא היה בהם שום רינון שמא אין הם רוצים שתשרה עליהם רוח ה', ומשום כך אף נחה עליהם רוח ה' על אף שנשארו במחנה ולא הצטרפו לכלל הזקנים. ויתרה מזו, על שאר הזקנים נאמר "ויתנבאו ולא יספו", כלומר (לפי אחד הפירושים) לא הוסיפו עוד להתנבא, ולעומתם על אלדד ומידד נאמר "ותנח עליהם הרוח" לומר לך שלא פסקה מהם נבואה.

מדברים אלה אנו מבינים שאלדד ומידד היו האנשים הראויים ביותר לקבל את הנבואה, אך מתוך ענוותנותם הגדולה לא העריכו את רמתם הרוחנית הנעלה, ודווקא המידות הנעלות הללו זיכו אותם לנבואה משמעותית יותר.

גם בסוף הפרשה מתקשרת נבואה באופן הדוק עם מידת הענווה. על משה רבנו נאמר: "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה", וכנראה גם בזכות זה הוא זכה ל: "פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות ותמונת ד' יביט". דרגת נבואה השונה באופן מהותי ממדרגת שאר הנביאים.

עניין הנבואה נראה לנו כמשהו שאינו שייך אלינו אלא ליחידי סגולה, אך הנה משה רבנו בפרשיית אלדד ומידד אומר ליהושע בן נון: "ומי יתן כל עם ד' נביאים"! ואכן אנו מוצאים בספר שמואל כמה וכמה פעמים שמוזכר המושג "בני הנביאים", כלומר "אלו שהם מבקשים להתנבא" (רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ז), כי מושג זה של נבואה הוא הוא המייחד את עם ישראל, וכפי שריה"ל מסביר בכוזרי (א, מא) בתשובתו למלך כוזר על הדרגות שישנן בבריאה, וביאר כי יש דומם, צומח, חי, מדבר, והמדרגה החמישית של עם ישראל מתאפיינת במשה רבנו, ש"בנוסף לכל אלה (המעלות הרבות של משה רבנו) ידע תעלומות מה שהיה ומה שיהיה". והרי משה רבנו שקול כנגד כל ישראל, כלומר לכל אחד מאיתנו יש בחינה מהתכונות של משה רבנו, ולכן לכל אחד מעם ישראל יש בפוטנציאל אפשרות להגיע לנבואה. זה כמובן תלוי בדור, במקום, בזמן, ברמה הרוחנית של האדם, אבל חשוב לדעת שזה קיים בתוכנו, ולעתיד לבוא זאת תהיה גם שאיפה ממשית!

                                                         שבת שלום,

                                                           נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-997202