בס"ד  

פרשת קרח

"שלושה פתחים לגיהינום" ומשמעותם

בפרשתנו אנו עדים לעונש הקשה של קורח ושל כל משפחתו: האדמה בלעה אותם ואת כל רכושם, "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה" (במדבר טז, לג). על כך אומרת הגמרא (עירובין יט.): אמר ר' ירמיה בן אלעזר: שלשה פתחים יש לגיהינום, אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים; במדבר דכתיב: וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה...".

עניין שלושת הפתחים שיש לגיהינום תמוה מאוד, ובעיקר תמוה מיקומם - במדבר, בים ובירושלים. מהי המשמעות של מדרש זה?

נצלול לעומק המדרש על פי ההסבר הנפלא של המהר"ל מפראג (גבורות ה' פרק מז). המהר"ל מסביר ששלוש פעמים נאמר על בני ישראל שהם האמינו, ומהן אנחנו למדים על שלושה עיקרי אמונה בסיסיים שבהם כל יהודי צריך להאמין.

בשלושה מקומות נאמרה "אמונה" בישראל:

1. כאשר בא משה רבנו לגאול את עם ישראל נאמר "ויאמן העם" (שמות ד, לא);

2. בקריעת ים סוף נאמר "ויאמינו בד'" (שמות יד, לא);

3. במעמד הר סיני נאמר "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן... וגם בך יאמינו לעולם" (שמות יט,ט).

כנגדם עומדות שלוש האמונות הבסיסיות:
1. האמונה בהשגחה המיוחדת של הקב"ה על עם ישראל, המתבטאת בגאולת העם ממצרים.
2. האמונה שהקב"ה ברא את העולם ולא עזב אותו. הראיה לכך היא קריעת ים סוף, שבה הוכח לכול שה' הוא אדון העולם הפועל על המציאות גם אחרי הבריאה, וברצותו משנה את הים ליבשה.
3. האמונה בתורה מן השמים - שבמדבר סיני התגלה הקב"ה לעמו, ונתן לנו את התורה.

מי שאינו זוכה להבין ולהפנים את שלוש האמונות הללו ולחיות על פיהן, הרי הוא חי בעולם הזה בבחינת חיי גיהינום, בכך שנשמתו רחוקה מבוראה והוא מנותק ממקור חייו.

על פי הסבר זה נבין את אשר דרשו חז"ל על שלושה פתחים לגיהינום:

במדבר ניתנה תורה לישראל, ומי שלא מאמין בכך ימצא באותו מדבר פתח לגיהינום.

על הים הובהר לכול שמציאות ד' יתברך שלמה בכל היקום וגילויה היה על ים סוף, ומי שכופר באמונה זו יגלה בים פתחו של גיהינום.

בירושלים מתבטאת ההשגחה המיוחדת של הקב"ה לעם ישראל, כפי שכתוב "על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה" (ישעיהו סב, י). והנה זכינו לראות בדורנו שאחרי כאלפיים שנות גלות שבהן הייתה ירושלים שוממה כמעט לחלוטין, מתקיים בה חזון הנביאים "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים, ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה" (זכריה ח, ד-ה) .

ידוע שהרמב"ם מונה שלושה עשר עיקרי אמונה, אבל יש שתמצתו יותר. בספר העיקרים של רבי יוסף אלבו מופיעים שלושה עיקרים:

האמונה במציאות ה', האמונה בתורה מן השמים והאמונה בשכר ועונש.

שלושת העיקרים הללו מקבילים לשלושת בסיסי האמונה שמונה המהר'ל, וההקבלה בין האמונה בהשגחה על עם ישראל לאמונה בשכר ועונש מורה שישנן מדרגות והבדלות במציאות בין קודש לחול, בין ישראל לעמים ובין טוב לרע, והשכר והעונש נקבעים בהתאם.

המהר"ל זיכה אותנו כדרכו להבין את עומקם של דברי חז"ל, שלפעמים יכולים להיראות בעינינו "מוזרים" ביותר. בכך אנו זוכים לדחות את דבריהם של "חכמים בעיני עצמם" בדורנו, שטוענים חדשים לבקרים דברי הבל על חכמתם האינסופית של דברי חז"ל.

שבת שלום
נחום בוצ'קו