שניהם יחדיו
"וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" (בראשית כב, ו).
באחת מפגישותיי הראשונות עם מי שנהייתה לימים אשתי, היא שאלה אותי מה הפסוק האהוב עלי. עניתי בלי לחשוב פעמיים: "וילכו שניהם יחדיו". חשתי כי ההליכה שיל אברהם ויצחק יחד לאותה מטרה קדושה היא מקור השראה לאהבה שצריכה לשכון בין בני זוג. ראיתי במילים "שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" סוג של מיזוג, אחדות נפלאה. בני הזוג נעשים אחד.
כך הבנתי את הפסוק אז, אך היום אני מבין אותו אחרת.
אם אומנם הייתה התורה מבקשת לרמוז על מיזוג השניים לאחד – היה די לכתוב 'וילכו יחדיו'. מדוע אפוא נכתב "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו"?
המילה "שְׁנֵיהֶם" מבטאת כי אחדות המטרה אינה באה לטשטש את הייחוד של כל אחד מהשותפים. אברהם נשאר אברהם – בתפקידו המיוחד בהיסטוריה לגלות את מידת החסד בעולם, ואילו יצחק נשאר יצחק – המגלה את מידת הגבורה בעולם. אברהם ויצחק הולכים יחדיו, לאותה המטרה ולאותה המצווה, אך כל אחד מהם הולך בדרך המיוחדת לו.
זו היא האחדות האמיתית הנדרשת גם בין בני זוג. אין לטשטש את הייחוד של האיש ושל האישה. כל אחד מהם בפני עצמו הוא אישיות מיוחדת ועשירה התורמת את ייחודיותה לבניין המשותף, ובמפגש ביניהם מתאחדים הכוחות המיוחדים של שניהם כדי לבנות יחד קומה חדשה, להקים בית בישראל.
לא סתם "יַחְדָּו" אלא "שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו".