"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (בראשית כח, יב).
יעקב אבינו מגלה לנו בחלומו את מהות התפקיד של עם ישראל: יצירת עולם שבו הרגליים אחוזות עמוק בארץ והראש מתעלה לשמי מרומים. אנו נדרשים לחיות את המציאות הארצית ולפעול בתוכה – ובד בבד לשאוף תמיד להתרומם ולהתקרב לה'. ההתעלות איננה התנתקות מן העולם כי אם תיקונו.
כדי לתקן את העולם לא די בלימוד תורה ובעיסוק בעולמות עליונים. אסור להתעלם מהחסרונות, מן הקשיים, מהרוע ומהרשעה הפועלים בעולם – יש ללחום את מלחמת הקיום.
מרחב הפעולה של האדם מתמקד בחיים החומריים, ורק בארץ הוא יכול לממש את כוחותיו. השאיפות הרוחניות שלו – הראש המגיע השמיימה – אינם יכולים לבוא לידי ביטוי כי אם במציאות הארצית.
מלאכי א-לוהים המופיעים בחלום יעקב הם המקף המחבר בין העולמות העליונים לעולם התחתון. הם המורים לנו כי עלינו להעלות את מציאותנו החומרית כלפי ה', אך בד בבד עלינו לספוג מהעולמות העליונים את הערכים הנעלים – ואותם להוריד אל עולמנו התחתון, להביאם לידי מימוש במציאות החומרית ולהאיר אותה באורם.
מכוחו של יעקב אבינו נתעלה כולנו ונביא לעולם כולו את אורה של התורה.